Podcast
נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
סניף יוחננוף, יום חמישי, יוני 2023
אישה כבת 70 עומדת מול הקצב. היא מבקשת 3 כרעיים עוף ושלא יהיו גדולים כדי שלא ישקלו הרבה.
היא לא קונה בשר בדרך כלל, מעדיפה לתעל את הכסף לתרופות אבל בנה מגיע לביקור ביום שישי.
עבדה כל חייה במסירות. כוח עזר בבית חולים. עובדת קבלן. כשיצאה לגמלאות הבינה שהמעסיק לא הפריש לה דבר אז היא חיה רק מביטוח לאומי ואין לה יכולת להיאבק עכשיו בתביעות.
קונה בגדים ב 10 שקלים, העבודה הקשה לאורך השנים מתבטאת בכאבים ובמחלות.
היא לא מתלוננת והיא לא תבקש טובות לעולם אבל הבריאות בירידה והמחירים בעלייה.
אנחנו רואים סביבנו רק את הקיצון, את אלו שכבר מחלו על כבודם והם עומדים בצמתים ופושטים יד אבל המצוקה מתפשטת. בשבוע שעבר מישהו התחיל לצעוק לידי בסופר כשהבין שכבר לא יוכל לאפשר לעצמו גבינה צהובה. אין לנו ברירה אלא רק לעזור לעצמנו, הממשלה הודיעה בשבוע שעבר על כוונה להקים ועדה לבדיקת יוקר המחייה. כנראה שמדובר בנושא חדש ומפתיע. גם ארגוני העובדים כמו בכל העולם, תמיד ידאגו בעיקר למנגנון שלהם.
אם יש לכם קצת, קחו 50 שקלים במזומן ולכו לקנות בסופר. לא רואים את זה בהזמנה באינטרנט ולא צריך להיות אנתרופולוג כדי לזהות אותם: תסתכלו על הפריטים בעגלה, על הדו שיח עם הילד שרוצה ואי אפשר, על הקשיש, על ההתלבטות הממושכת מול המדפים. תזכרו שהם מנסים להסוות את מצוקתם ולכן הם אף פעם לא יישירו אליכם את מבטם. הם גם לא יחייכו.
ואז תמצאו את הדרך לתת בצורה שתשמור על הכבוד. ככה, ישירות ביד, בלי תיווך. תמציאו: מצאתם כסף ואתם מחלקים, אתם נותנים כל יום מעשר מהרווח, הבטחתם לאבא שלכם שכל יום תעזרו למישהו, לא חשוב. בזכותכם אולי הם יאכלו השבוע קוטג'. ואם גם תייצרו שיחה קצרה אשריכם כי המצוקה מלווה לרוב בבדידות שמסוכנת לא פחות מהעוני.
ואם תצליחו גם להמשיך את הקשר בטח תגלו אצלכם גם בגדים שאתם לא צריכים.
יש לנו עוזרת בית פעם בשבוע. לא מזמן הבן שלי קלט אותה מכניסה במבה מהמזווה לתיק שלה. הוא בגיל שעדיין אין גמישות אז הוא אמר לי "העוזרת גונבת". אמרתי לו שמי שלוקח אוכל הוא לא גנב. הוא רעב. ז'אן ולז'אן ועלובי החיים כבר כאן.
בשנות ה 50 היה פה צנע, אנשים קיבלו נקודות ואבקת ביצים, אבל אף אחד לא רעב ללחם.
הייתה סולידריות.
כשאנחנו עוזרים, אז, מעבר לתרומה, אנחנו גם מעבירים את המסר שיש אנשים טובים, שיש אהבה, שאתם לא לבד, שיש חיבור בינינו ולאורך זמן מסרים כאלו נותנים תקווה לכולם ומייצרים תרבות של נתינה. רק תחשבו על התחושה של מי שקשה לו ופתאום מקבל עזרה מאדם זר.
תפיצו בבקשה, בואו נקדם מקום של אמפתיה.
ואל תתבלבלו, זה בדרך גם אלינו.
