wordpress-seo
domain was triggered too early. This is usually an indicator for some code in the plugin or theme running too early. Translations should be loaded at the init
action or later. Please see Debugging in WordPress for more information. (This message was added in version 6.7.0.) in /home/appanthropology/public_html/wp-includes/functions.php on line 6114נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
Arlie Hochschild פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת ברקלי קליפורניה, סוציולוגית ליברלית ופמיניסטית בת 81, עזבה בעשור הקודם את ביתה והלכה לחיות במשך 5 שנים בקרב רפובליקנים שמרנים, אנשי מסיבת התה ומצביעי טראמפ מלואיזיאנה. היא לא ניסתה להשפיע, רק להבין את השונים ממנה (לחצות את "חומת האמפטיה", להבין באמת אנשים שאתה מתנגד לדעותיהם). ב 2016 פרסמה את מחקרה בספר המצליח Strangers in Their Own Land שניסה לתאר את "סיפור העומק" של אותם אנשים, רבים מהם עדיין ידידיה, אותו סיפור פנימי חבוי שכל אדם או קבוצה מספרים לעצמם על עצמם ועל העולם והוא המניע המרכזי שלהם.
אני רוצה להתייחס כאן לנקודה שאיננה נמצאת בליבה של הספר, אלא בשוליו, משהו שבשנים האחרונות פוגש אותי מדי פעם: תפיסה מיסטית שרואה במנהיג אושיה המקיימת איזשהו קשר עם האל, ובמילה "קשר" הכוונה היא שהצלחת אותו אדם היא אינטרס של כוח עליון, חלק מהתוכנית האלוקית, ואולי אף מכוונת ע"י בורא עולם.
אני לא חוקר ולא עוסק בפוליטיקה בשום צורה אבל כחלק ממחקריי אני נוהג לשוחח עם מגוון של אנשים שיחות ארוכות וידידותיות, כאלו ששני הצדדים מרגישים בנוח. מתוך כך, שמעתי לעיתים אנשים הרואים בבנימין נתניהו, וגם בטראמפ, כסוג מסוים של "שליח האל" (ניסוח שלי בלבד). כל האנשים שדיברו איתי על כך היו בני 40 ומעלה, רובם, אך לא כולם גברים, רובם מסורתיים ומיעוטם דתיים, לרוב ללא השכלה אקדמית. אני בטוח שאין זאת הסיבה המרכזית לבחירה באותם פוליטיקאים, הסיבות הן לרוב רציונליות הרבה יותר. זה משהו שמבליח מאחור, אולי נמצא ברקע, אבל אני שמעתי זאת בשיחותיי האינטימיות כבר עשרות פעמים.
מה שאותי מעניין כחוקר חברתי, מי שרוחו של האדם מרתקת אותו, הוא מה גורם לאנשים מסוימים לחוש כך כלפי אדם (שאינו דתי בעצמו)? האם זו תחושת ההקרבה שאותם אנשים משדרים? ההליכה בדבקות כמו דתית מול כוחות חזקים? ההצלחה, לפעמים כנגד כל הסיכויים? התחושה שיש כאן נס? התערבות אלוקית? הנפילות המוסריות האנושיות של כל אחד מהם? (תחושות דומות היו קיימות גם כלפי הכדורגלן המנוח דייגו מראדונה, אם כי בצורה מפורשת יותר – יש זרם כנסייתי על שמו). תופעה זו הזכירה לי תחושות שניסיתי להבין אצל נוער שמעריץ אדם הערצה עיוורת.
כשאנו מדברים על דת ופוליטיקה אנו נוהגים לדבר על מפלגות דתיות, על פוליטיקה של זהויות. בישראל יש כאלו שנוהגים להפריד בין ימין ושמאל על פי מה שהם שמים בעדיפות ראשונה – יהודי או ישראלי. אולי יש כאן עוד משהו. אולי.