Podcast
נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
"את לא מבינה אותי"
אמר הנער לאימו.
"אתם לא מבינים אותי"
אומרים נערים ונערות להוריהם ומוריהם בכל יום.
"אבל אני כן מבינ.ה אותך"
עונה המורה/ההורה.
כשחקרתי סצנות מוזיקליות בזמנו, הגעתי לספר שמאוד השפיע עליי.
Encoding and Decoding
של סטיוארט הול מ 1973.
אבן דרך במחקר של תקשורת המונים.
לדעתו מה שחשוב בתקשורת הוא לא המדיה אלא הצרכנים.
ובאופן שבו הם קולטים את המסר.
כי כשמישהו מדבר, זו לא פעולה ישירה.
למעשה הוא מקדד את מה שהוא רוצה להגיד לפי התרבות שלו.
ושולח את זה לצד השני.
אבל הצד השני מפענח את הקוד לפי התרבות שלו.
שלעיתים היא שונה לחלוטין.
לדוגמא: נער אומר לאביו "אתה לא מבין אותי".
האב מבין את הדברים כפשוטם.
אבל למעשה הנער מתכוון לומר: "אתה לא עושה את מה שאני רוצה".
כל עוד האבא לא יבטיח לעשות את מה שהנער רוצה, הנער ימשיך לומר לו "אתה לא מבין אותי".
דו שיח של חרשים.
הפרשנות המוטעית של האב נובעת מהיותו בן לתרבות שונה המתייחסת אחרת לדמויות סמכות ולדחיית סיפוקים.
יש 3 דרכים להגיב למסר:
1 – לקבל אותו בשלמותו מתוך זה שאתה מעריך את הדומיננטיות התרבותית של הדובר. לדוגמא: ילד שמציית להוראות אימו כי מבחינתו המבוגרים שולטים בעולם.
2 – קוד של משא ומתן – אתה מעריך את הדומיננטיות התרבותית של האחר אבל לא בצורה מוחלטת, ובמיוחד לא באזורי השוליים. לדוגמא: ילד שלא יעשן סמים אבל יעשן נרגילה כי שם המסר מהמבוגרים החלטי פחות.
3 – קוד מתנגד, אופוזיציה – אתה מבין את המסר אבל לא מקבל אותו כי לדעתך דווקא התרבות שלך היא הדומיננטית. דוגמא לכך היא השורה ""It's better to burn out than to fade away משיר של ניל יאנג, שייצגה תרבות נגד צעירה שהעדיפה לחיות את הרגע ולא לחשוב על העתיד כמו המבוגרים.
אבל התרבות מושפעת מאוסף משתנים עצום כמו:
שפת האם שלך, הישוב שגדלת בו, עדה, גזע, ג'נדר, גיל, רמת הדתיות ועוד לא התחלנו.
ואת כל זה תכפילו בחזקת הקוד הגנטי של כל אדם.
ולפיכך אפשרויות התקשורת הן אינסופיות.
אז במהלך הזמן פיתח האדם קיצורי דרך, היוריסטיקות.
הפיתוח ארך אלפי שנים של תקשורת אינטימית במצב הישרדות. וזה הצליח.
רמת ההבנה שהייתה בין אבות אבותינו תראה לנו היום כמו טלפתיה.
וזה בלט במיוחד ביכולתם לקלוט אינפורמציה מהפנים האנושיות ומריח הגוף.
אבל בזמן האחרון התקשורת האנושית נפגעה, ולראיה:
הירידה ברמת האמפטיה.
העלייה בדיכאון, בחרדות, באובדנות.
הנכונות של האדם לייצר טכנולוגיה אובדנית מפצצות מימן ועד לזיהום פלסטיק.
אז הבעיה למעשה היא הפער שקיים בין יכולות התקשורת המצוינות שלנו בעבר, לבין השיבוש התקשורתי שהתרחש ב 500 השנים האחרונות, מאז הדפוס.
במילים אחרות: אנחנו חושבים שאנחנו מבינים את האחר. אנחנו לא.
לפיכך ברור שמי שחושב ההפך ממך, למשל על המצב במדינה, כנראה צודק מבחינתו.
הוא חכם כמוך, מוצלח כמוך, רגיש כמוך.
אבל נתוני הפתיחה התרבותיים הביאו אותו לחשיבה אחרת.
אז כדי להתקדם,
אני אספר מה הטכניקה שלי:
כשאני מדבר עם מישהו אני מנסה כל הזמן להבין כיצד מה שהוא אומר נכון עבורו.
אני לא חושב על מה שנכון עבורי, לא מעביר אותו דרך הפילטר שלי.
דרך אימון עצמי ניתן לפתח את זה מאוד. נדרשת אמפתיה.
כי אם לא נשפר את ההקשבה שלנו אז, כמנגנון הגנה, התרבות תזרים אותנו לאפשרות האחרונה דרכה ניתן לייצר תקשורת טובה.
(כי תקשורת טובה היא קריטית לבריאות המנטלית שלנו).
וזאת האפשרות של החזרה למצב הראשוני, ההישרדותי.
קוראים לזה מלחמה.
