Podcast
נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
ג'יימס ואט היה מהנדס סקוטי. ב 1774 הוא הוציא פטנט על מנוע קיטור חדיש, חבר ליזם מת'יו בולטון וביחד הקימו בברמינגהם מפעל שייצר עד שנת 1800 כ- 500 מנועים.
העולם השתנה: קטרים, מכוניות, גלובליזציה, תעשייה. עד להמצאה זו, 70% מאוכלוסיית העולם עבדה בסביבות הבית בעיקר בחקלאות וגידול בעלי חיים וגרה בכפר. האנשים ידעו לעשות מלאכות רבות. בעקבות השינוי החלה תופעת העיור: נהירה מהכפרים לבתי החרושת בעיר רק כדי לבצע פעולה אחת על פס היצור תמורת שכר זעום. האדם נהפך למשאב כמו המכונה וקיבל יחס בהתאם. התנאים במפעלים היו כה קשים עד שהעובדים החלו להתאגד לראשונה בוועדי עובדים כדי לשפר את תנאיהם.
הוקמו בתי ספר שנועדו להכשיר כוח מיומן למפעלים ותרגלו את הילדים בצלצולים זמנים והיררכיות. הגברים החלו להרוויח יותר מהנשים שהיו טרודות בהנקה וגידול ילדים (שחמישית מהם בכלל מתו לפני בגרותם), ולכן לא יכלו לעבוד במפעל אפוף עשן המכונות ובלחצי הזמן של מנהלי העבודה. "שחרור האישה" החל רק כשהנרי נסטלה המציא ב1867 את המזון היבש לתינוקות.
העובדים העבירו את השליטה על זמנם לבוס שסיפק להם שכר עבודה יומי ופיקח עליהם. האקדמיה והארגונים החלו לדבר על ניהול מקצועי ועל פרודוקטיביות.
אבל השינוי המשמעותי ביותר היה באתוס: 'האדם הטוב' שהפך לראשונה בהיסטוריה ל'האדם החרוץ' לפני כן, נחשבה העבודה לפעולה בזויה שמתאימה לפשוטי העם. האריסטוקרטים לא עבדו כלל. גם אצל תרבויות שבטיות או ציידים- לקטים, יום עבודה נמשך כ 3-4 שעות. שאר היום היה מוקדש לפעילות חברתית וגיבוש, משום שבטבע האדם לא יכול לשרוד לבד ללא החמולה, ה Clan שלו.
200 שנים קדימה. איפה אנחנו עומדים? האנשים העשירים הם אלו שעובדים הכי קשה מכולם. ג'ף בזוס סיפר שחלק מיומו מוקדש לסירוב ליוזמות שמעניינות אותו אבל אין לו משאבי זמן עבורן. ניהול זמן נחשב לאחד מכישורי החיים החשובים ביותר ורוב מי שקורא כעת שורות אלו ימות מהשלכות של Stress, שיפגע במערכת החיסונית שלו ויביא לקיצור חייו בהתאם לפגיעות הגנטית שלו (לחץ דם, סוכרת וכיו"ב). עד אז הוא יחזור כל יום מהמפעל שמסווה את עצמו כמשרד מפנק וינסה להתבדר לבדו בחסות מסך מרצד.
לקחנו את האתוס של 'האדם החרוץ' ומקסמנו אותו עד הקצה. עיתונאים מאפשרים לעצמם לכנות עובדים שמעיזים להיות עם משפחתם בערב כ'התפטרות שקטה'.
לא לחינם החלו לדבר בעשורים האחרונים על איזון בית עבודה, על אנשים שעושים ספורט בעומס לא בריא (כן איש הברזל הכוונה אלייך) כדי לפצות על אורח החיים היושבני ,ה- Stress והחרדות. העבודה ההיברידית היא אחד הפתרונות וזה בתנאי שנדע לשים גם בבית גבולות.
פתרונות נוספים:
זו ההתחלה, זה מחייב רצון של המעסיק, העובדים והממשלות כאחד, אבל הגיע הזמן שהמכונות רבות העוצמה יקיימו את מה שהבטיחו – להקל עלינו, ובעיקר להילחם בשינוי שהביאה לרוח האדם המהפכה החקלאית, עשרת אלפים שנים לאחור: הרצון לחמוד עוד ועוד ולייצר עודפים. כי אין לנו ברירה וסליחה על הדרמטיות, אבל גם המין האנושי וגם כדור הארץ הגיעו לרוויה. מספיק לדבר על מקסימום. בואו נדבר על Good Enough.
