נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
לפני 14 שנים הוציא ערן צור את הדיסק "חותך בחתך הזהב". אחד השירים מתוכו, "הג'ינס הנמוכים" תאר סיטואציה חברתית אשר מפורשת בצורה הפוכה ע"י הבעל והאישה. במילים אחרות, הפרספקטיבה היא מרכיב מרכזי בניתוח המציאות. דוגמא נוספת, אשר נוהגים לעשות בה שימוש בלימודי ניהול וקבלת החלטות היא שלמה המלך: החכם באדם, יודע שפת חיות ועופות, מחבר הספרים משלי, קהלת ושיר השירים, זה שמלכים באים להיוועץ עמו ודבר לא נסתר ממנו- וזה שעשה בחייו האישיים טעויות הרות גורל כמו אישור ל (700) נשותיו להקים מזבחות לאלוהים אחרים ומסירת השלטון לרחבעם בנו הלא כשיר- טעויות שהביאו לסיום דרכה של הממלכה המאוחדת. (לפיכך העצה הניהולית היא שכאשר אתה מגיע לקבל החלטה אישית, דמיין שמישהו זר מגיע אליך להיוועץ באותה סוגיה. שינוי הפרספקטיבה יביא אותך לקבלת החלטה נבונה יותר).
כשאני מראיין עובדים ומנהלים בנושא ה WFH – העבודה מהבית, אני נתקל בסוגיה דומה. בכללי, וכך עולה גם בסקר שהעברתי ובמחקרים בעולם, מנהלים בכירים הרבה יותר סקפטיים לגבי יעילותה של העבודה מהבית מאשר העובדים. לרוב הדבר מיוחס, גם בצדק, לגיל המשיב ולג'נדר שלו: ככל שהוא מבוגר יותר הוא חושב שהעבודה מהבית יעילה פחות, גברים חושבים כך יותר מנשים ומנהלים בכירים הם לרוב מבוגרים יותר ו(לצערנו) רובם גברים.
יש כאן כמובן הרבה התניות: יעילות העבודה מהבית תלויה בסטטוס המשפחתי (בעיקר אם יש ילדים צעירים בבית) ובתחום העבודה ( לדוגמא אנשי טכנולוגיה וייצור, שיווק ויחסי ציבור, מכירות ופיתוח עסקי וניהול בדרג ביניים מרגישים יותר פרודוקטיביים מהבית, אנשי אופרציה, משאבי אנוש וניהול זוטר מרגישים פחות פרודוקטיביים).
השעות שנחסכות בעבודה מהבית (8.5 שעות נסיעה שבועיות בארה"ב, 1.5 שעות על התכוננות נוספת לעבודה- אצל נשים יותר מגברים, פחות עייפות, פחות הפרעות מקולגות וישיבות ממושכות ועוד ועוד) משאירים לעובדים זמן ארוך לעיסוק במרכיבי well being טהורים כמו ספורט ותחביבים או זמן איכות הורי, או פנאי לחיי חברה. זה מקושר להפחתה ב STRESS אשר נמצא כמוריד את יעילות העבודה עקב פגיעתו ביכולת הריכוז ובמולטיטסקינג.
מרכיב משמעותי נוסף הוא איכות הניהול מרחוק- למשל ישיבות יעילות יותר בתדירות מופחתת, עבודה על בניית אמון בתוך הצוותים ובין המנהל לעובד. וכמובן שלתוך זה נכנסים מרכיבים פסיכולוגיים משתנים כמו אופי העובד וגם הוותק שלו. לדוגמא: אנשי מכירות בעלי ותק נמוך מספרים שלעיתים הם צריכים את תחושת הביחד במשרד כדי להיות אסרטיביים יותר מול הלקוח.
אבל התחלנו בפרספקטיבה: כשמדובר על פרודוקטיביות, העובד מנסה להשוות את יכולותיו בבית מול הזמן במשרד. למעשה הוא משווה יעילות של יום או שעת עבודה. אבל המנהל הבכיר, זה שאחראי על כל העבודה עוד לפני שהיא מחולקת בין העובדים, מסתכל על מרכיבים נוספים כמו למשל איכות העבודה הכללית. כאן נכנס מרכיב של חדשנות או יצירתיות ופתרון בעיות. בנקודה זו, החברותא במשרד עדיפה לאין שיעור עקב הנחיצות של מצבים תקשורתיים א פורמאליים המתרחשים פנים אל פנים ולעיתים אף רנדומלית. זוהי סיבה מרכזית לכך שמנהלים כמו פרופ' אמנון שעשוע מאמינים כי העבודה מהבית בעתיד תהייה שולית.
אז מי צודק ?
מכיוון שזה עניין של פרספקטיבה, שני הצדדים. לכן העתיד (שהוא כבר הווה, למעשה) הוא מקסום הפוטנציאל ההיברידי של כל ארגון וכל מחלקה בארגון. מציאת התמהיל הנכון ויישומו בשגרות ניהול מתאימות תוך בניית מרחב עבודה משרדי פיזי שמרוכז באינטראקציות, הוא זה שימצה את הפוטנציאל ההיברידי של החברה ויעשה אותה מקום יצירתי, חברתי, שעובדיו מרוצים, חיים טוב יותר ועובדים יעיל יותר.
חברה שתצליח כאן לא רק תראה חיל בעיסוקיה אלא גם תהיה כזו שכולם ירצו לעבוד בה.