נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
בדידות ככלל נחווית כיום אצל הרבה יותר אנשים בעולם מבעבר וזו מיוחסת בעיקר ל 2 פרמטרים:
1. התפרקות הקהילות המסורתיות והחמולות (Clans)
2. העלייה בשימוש בטכנולוגיה היוצרת חיץ פיזי בין אנשים והמאפשרים לאנשים לצרוך תקשורת ולהתבדר בגפם. במחקרי FMRI נמצא כי תקשורת באמצעות מסך (למשל שיחת וידאו) מפעילה רק 14% מהפעילות המוחית שמפעילה תקשורת פנים אל פנים.
לאדם יש צורך בסיסי בחברת אנשים. למעשה מין האדם היחידי הקיים היום (הומו סאפיינס) שרד ושגשג בעיקר עקב יכולתו יוצאת הדופן לתקשר בקבוצה ולעבוד בהרמוניה ובזכות פיתוח שפת דיבור מתוחכמת המסוגלת להביע מחשבה מופשטת. במחקרי אושר ממושכים, נמצא כי חברים ככלל וחברות משמעותית בפרט תורמים לתחושת האושר יותר מכל גורם אחר כולל בני משפחה.
בינואר השנה ערכנו מחקר דופק אינטרנטי שמטרתו הייתה לבסס את השיח בדבר האימפקט של תחושת הבדידות בקרב עובדי ארגונים על ביצועי הארגון. לפני שנגיע לתוצאות המחקר, חשוב לשים את האצבע על כך שתחושת הבדידות של העובד היא פקטור שדורש התייחסות ניהולית.
אנשים המדווחים על תחושת בדידות נוטים לסבול מבריאות לקויה יותר כולל התפתחות של מחלות מסכנות חיים. מחלות אלו צורכות משאבים רבים וזאת הסיבה שמדינות כמו הולנד ובריטניה מינו בשנים האחרונות שרי בדידות, ויותר מדינות ממנות שרים העוסקים באושר (ניו זילנד, איחוד האמירויות ועוד).
ארגונים רבים נוהגים לתאר את אופי מערכת היחסים כ "משפחתית" המאופיינת בתקשורת אינטימית יותר וביחסים שאינם רק אינסטרומנטליים, ברמת אמפתיה גבוהה יותר ובכלל בתחושת לכידות גבוהה. זהו הקשר המוכח בין לכידות לפרודוקטיביות בעבודה, לשימור עובדים גבוה יותר (משפחה לא עוזבים), כמו גם ליצירתיות עובדים, לחדשנות של הארגון בכלל ולשביעות רצון גבוהה יותר של עובדים ומנהלים. כל זאת מביא אותנו להשערת שבעטיה נכתבה שאלת המחקר הזו, כי אנשים ינצלו את מקום העבודה שלהם לביסוס קשרי חברות מעבר לעבודה עצמה.
אז שאלנו: עד כמה אתה מסכים עם המשפט הבא: 'קרה לי שנשארתי בקשר עם מישהו מהעבודה גם אחרי שעזבתי'
תוצאות המחקר: (n=167):
1. 79.5% מהמשיבים ענו לשאלה כי נשארו בקשר עם חבר מהעבודה לאחר שעזבו אותה בתשובות "מסכים מאוד" ו "מסכים". הדבר מצביע על כך שהשערת המחקר שלנו על חשיבות מקום העבודה לרכישה של חברים בתקופתנו אוששה.
2. הנחת העבודה שלנו הייתה כי ככל שאנשים נשארו בקשר זמן רב יותר עם חבר מהעבודה לאחר שעזבו אותה, וככל שקשר זה משמעותי יותר (קשר שכולל פגישות פיזיות ולא רק וירטואליות), הם יענו על תשובה "חזקה יותר". לאור זאת, מתחוור מהנתונים כי למעלה מ 95% מהאנשים שמרו על קשר כלשהו עם חבר מהעבודה.
מסקנות:
1. מקום העבודה מהווה עבור הרוב המוחלט של העובדים מרחב חברתי שבו הם מחפשים ומנסים לקיים מערכות יחסים משמעותיות מעבר לקשרי עבודה פורמאליים. במקרים רבים חלק מאותן מערכות יחסים ממשיכות גם לאחר שהארגון כבר לא מייצר את התשתית לאותה חברות.
2. התוצאות הללו צריכות להילקח בחשבון במדיניות הארגון ב 2 היבטים:
א. בתמהיל העבודה ההיברידי, כדאי להכריז על מינימום של ימי עבודה בהם העובדים מגיעים פיזית למשרדים (המלצה על מינימום 2 ימים בשבוע) וזאת כדי לאפשר תשתית ליחסים של חברות בין העובדים.
ב. השקעה של הארגון בלכידות עובדיו נמצאת בהלימה עם רצון העובדים לייצר מרחב עבודה שבו לפחות חלק מהקשרים הם באיכות שמוגדרת "חברות". מסתמן כאן מצב של רווח לכולם, לעובדים ולארגון כאחד.
לכו על זה