נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
לוקאס גראול, הוא בחור גרמני בן 21 שגר בדיסלדורף. הוא מתפרנס כעוזר טבח ועובד כללי במסעדה טורקית במרכז העיר וגר לבדו בדירת חדר צנועה ברובע הדרומי. החיים שלו שגרתיים: אוטובוס לעבודה מוקדם בבוקר וחזרה מאוחר בערב, שעה שעתיים על המחשב, אולי סרט, אוהב במיוחד את ברוס ויליס. בכל יום שישי בצהריים הוא הולך לתפילה במסגד הקרוב. אין לו הרבה חברים אבל הוא בקשר סקייפ עם 2 אחיותיו ואימו שגרות בשוויץ, אשר מנסות לשכנע אותו לגלח את הזקן אותו החל לאחרונה לגדל. אבל לוקאס עובד כבר שנתיים עבור ארגון נוסף מלבד הדונר הטורקי. עבור הארגון השני הוא עובד רק מרחוק ועדיין לא פגש פיזית את הצוות שלו. גם השכר זעום. למרות זאת, התפוקה שהוא נותן לארגון השני היא מקסימלית: ב Dominica Palmarum (יום ראשון של הדקלים) לפני חג הפסחא הוא פוצח ביריות במרכז העיר ההומה תיירים, הורג 8 אנשים ופוצע 31. כשכוחות הבטחון סוגרים עליו הוא מפעיל את המטען שעל גופו.
יש מספר גורמים מרכזיים המשפיעים על המחויבות לארגון, על פריון העובד ועל הלכידות הארגונית. השפה הארגונית, ההכרה של הבוס הישיר, האמפטיה בארגון, הטקסים, החזון הארגוני ועוד. רוב הארגונים חולקים פרמטרים אלו ברמת פיתוח משתנה. אבל ישנו משתנה נוסף אשר לא קיים בכל ארגון, לפחות לא במודע: האתוס, מטרת העל של הארגון.
האתוס הוא בדרך כלל תוצר הפעולה של הארגון שאיננו קשור לרווח הכלכלי שלו, ולרוב מופנה כלפי מסגרת כללית: האנושות, המדינה, הלקוחות וגם העובדים. האתוס מספק משמעות לחייו של העובד ומשמר אותו בעבודה משום שהמשמעות היא גורם משפיע מאוד בסיפור שהעובד מספר לעצמו על עצמו, בזהות שלו. במגזר השלישי יש אתוס, כמובן, לכל ארגון, אבל האתוס נפוץ מאוד גם בארגונים מסחריים טהורים. דוגמאות לאתוס של חברות מסחריות קיימות: קידום הטכנולוגיה בעולם, פיתוח המדע במדינת ישראל, שפור התקשורת בין האנשים, הקלה על יוקר המחיה של הלקוחות, חתירה לעולם נקי יותר, פיתוח אישי לכל עובד, שיפור מרכיב מסוים במיטביות (Wellbeing) של אנשים.
האתוס עובר כחוט השני בכל שיחה של מנהל בכיר, זורם בין העובדים ובינם ללקוחות, נוכח בריטואלים של הארגון. הוא הצידוק העצמי לעובד, האמונה המלאה במוצר או בשרות שהוא מוכר. כשזה טוב זה מגייס משאבים ועובדים מסורים וגם מוכר יותר. זאת משום שזה מעבר לכסף. ארגון שהצליח לספר היטב את האתוס שלו פנימה והחוצה (אתוס חייב להיות אמיתי, הוא איננו הונאה שיווקית), מקבל מהעובדים שלו הרבה בתמורה: הרי הוא נתן להם משמעות. זה יכול להיות חייל של דעאש שמאמין בחזון של מדינה אסלאמית אבל גם חברת ביטוח שמאמינה שהמוצר הייחודי שהיא פיתחה מגן טוב יותר על הלקוחות. חברות שפועלות לאורך זמן ממושך, יש להם אתוס חזק בדרך כלל, גם חברות גלובליות. אבל עבור חברות רבות אחרות זה פוטנציאל לא ממומש מספיק וחבל.