נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
כבר בכיתה א' נתקלתי בכרטיס משחק משונה שעליו היה כתוב 'בית הרוחות בגינאה החדשה'.
18 שנה אחר כך אחרי מסע מאתגר לגינאה שכלל שוד אכזרי שיט בקיאק דרך נחיל יתושים קטלני ותנינים אכזריים וטרמפים במשאיות עם חזירי בר, התגלה שביל קסום שהוביל לכפר במרכזו עמד בית רוחות.
אין תרבות שלא מנסה להתמודד עם העולם שמעבר ועם נוכחותם הנפקדת של מתיה, שהרי ישנן דמויות הממשיכות לעצב את הדינמיקה הפנימית של הקבוצה ממנה יצאו.
אין לי ספק כי כך גם בארגונים ש'מתיה' הם מנהלים אגדיים שפרשו או עובדים שבעיתוי מסוים פוטרו. רוחו של המפוטר יכולה להעיב על יחסי הגומלין של העובדים עם המחלקה, הארגון ומנהליו ולחבל במוטיבציות. לעומת זאת כשהפרידה יפה, אין כמו משב רוח לרענן את תחושת הביחד.
בשורה התחתונה – ניהול הפיטורין בחמלה ובאומץ היא כנראה הדרך הנכונה לגרש רוחות.
4 דקות ו- 48 שניות על החוויה של בית הרוחות שלי בגינאה החדשה ואיך הוא קשור לפיטורים מהצד המפטר והצד המפוטר.
Podcast