נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

"עם 26 חיילים אכבוש את העולם",
הבטיח יוהנס גוטנברג,
ויצר בשנת 1436 את מכבש הדפוס.
26 אותיות,
ההמצאה החשובה ביותר של המילניום,
שהחלה את משבר האמון,
במבוגרים בכלל,
ובשליטים בפרט.

הראשונה שחטפה הייתה הכנסייה,
ששלטה בהמון הנבער באמצעות בלעדיות על הספרים,
שהנזירים העתיקו בשקדנות בכתב יד מסולסל,
וכעת הובסו בידי הספרייה הציבורית,
והדמוקרטיזציה של הידע.

הכנסייה נאבקה עוד 400 שנה,
בעזרת האינקוויזיציה,
שחילצה בעינויים הודאות כפירה,
אבל חדלה לבסוף,
כי הבינה ששליטה לאורך זמן לא נקנית בכוח.
והלקח הזה,
לא הופנם בעולם עד היום.

הידע המודפס,
היה נגיש כעת לכולם,
ואילץ את המבוגרים להפעיל צנזורה.

אז נולדה התאוריה ההתפתחותית,
שהגדירה את הידע ההולם לכל גיל,
ועם המהפכה התעשייתית,
נוסדו בתי הספר,
וכך הומצא גיל ההתבגרות.

כי עד אז,
חווית רק ילדות,
שהתמשכה עד גיל 7 בערך,
ואז נהיית מבוגר,
ויצאת לעבודה.

אבל כעת נוצר שלב חדש במעגל החיים,
ובני הנוער הראשונים כבר המתינו לשעה שבה יגלו את עצמם לעולם.

ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה,
הגברים יצאו למלחמה,
רבים מהם נהרגו,
ובבתים נשארו רק ילד וסבא,
והמושג "פער דורות" נכנס לשפה.

אבל המלחמה עוררה את כעס הצעירים,
שנשלחו לקרבות על ידי המבוגרים.
והכעס הזה בא לידי ביטוי,
לאחר מלחמת העולם השנייה,
קודם כל בתרבות הצריכה:
אופנת לבוש צעירה,
ג'אז ואחר כך רוק'נרול,
ג'יימס דין וכוכבי קולנוע צעירים,
בסרט שהפסיק להיות אילם,
ובשידורי הטלוויזיה הראשונים.
ובשנות ה-60,
עם וייטנאם והמלחמה הקרה,
עלתה הביקורת על ניהול העולם
של המבוגרים,
וזו כבר הייתה ממש תרבות נגד,
מאלביס פרסלי והביטלס,
כל הדרך עד מסיבות הטבע,
שעל המרד שלהם,
כתבתי תזה של מאות עמודים,
בשנות התשעים.

כי חדוות הנעורים שהמסיבות הללו הפגינו,
יצרה תחושת אבדן שליטה אצל המבוגרים,
ונולדה פאניקה מוסרית:
באנגליה פשטו על המסיבות עם מסוקים (!)
וחוקקו את "חוקי העינוגים",
שאסרו, בין השאר, על השמעת מוזיקה רפטטיבית,
ועוררו הפגנות,
שבאחת מהן נורו למוות 6 אנשים.

אבל אז הצעירים באנגליה הבינו,
שאם נלחמים בהם כל כך במרץ,
אז כנראה שיש להם כוח,
והם תפסו שברגע שמנגנים מוזיקה בהפגנה,
וכולם רוקדים,
זה הופך להיות הרבה יותר עוצמתי.
ואת הגילוי הזה הם היפנו למעורבות קהילתית,
למשל הם היו מגיעים בקהל גדול, מנגנים מוזיקה ומתחילים לשפץ יחדיו שכונות עוני.

בארץ זה עדיין לא תועל לשם,
כי פה הצעירים מסתפקים לכל היותר,
בהתרעננות במדינות עולם שלישי,
אחרי הצבא.
תרמילאות,
או סמים,
ואז חזרה לתלם,
והמרד שלהם מתבטא בכך שהם לא מצביעים בבחירות,
או מהגרים.

אבל כעת מפציע דור חדש,
דור שמוקף בשקרים מילדות,
במדיה החברתית.
בעולם אומרים שלדור הזה יש
"בולשיט דיטקטור",
ואם יש להם מנהל מחרטט,
הם עוזבים.
אז היום,
כששני הדורות הצעירים,
Y+Z,
מהווים יותר ממחצית שוק העבודה,
הגיע הזמן שיתחילו לזוז,
כי יש הרבה חרטא שמצריכה טיפול.

כי בכל הקבוצות שמתכוננות ליום שאחרי,
אני כמעט ולא מבחין בבני 30 ומטה.
המורדים הצעירים היחידים בישראל,
הם נערי הגבעות,
איתם ביליתי לא מעט,
והרבה מהם זה נוער בסיכון,
עם בעיות בבית,
והפרעות קשב לא מטופלות,
שנמשך אחרי הבלגן ותחושת השייכות.
או קבוצת מורדים אחרת,
של חוזרים בשאלה,
אבל אצלם זה אישי ולא ציבורי.

אז יאללה זומרים תתעוררו,
ותפסיקו כבר עם ההרגל המתפנק,
שבו אנחנו עושים לכם את העבודה,
כי מאז ימי החלוצים הצעירים,
נעלמתם לנו למאה שנה,
ואתם חסרים,
כי נותרו כאן עוד הרבה ביצות לייבש.

הרצאות תמיר ליאון

חוסן ארגוני – MRIO

תמיר ליאון פודקאסט TAKE 5

חזרה למאמרים