נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

"כשחוזרים הביתה,
התקרה מונחת בול על הרצפה".
(כוורת).

לא מדויק.

לפעמים כשחוזרים הביתה,
לוקח זמן לסנכרן מחדש.

נכון לרגע זה,
82.27% מהמדינה חזרה לשגרה,
לפחות עפ"י נתוני התעבורה.

אבל אצל הילדים והנוער,
שנמצאים בתהליכי חזרה ללימודים,
יש דואליות:
מהלימודים בזום כולם סולדים,
אבל לחזור ללימודים סדירים,
יש פחות מוכנות וחשק,
בטח כל עוד המצב נמשך.

אז אלו דגשים להורים ואנשי חינוך למערכת מותאמת:

1. ימי לימוד מקוצרים.

2. ולהגדיל טיפין טיפין לפי המצב.

3. שיעור ספורט לכל כיתה פעם ביום.
הספורט מוציא את הסטרס דרך הגוף,
והסטרס הוא האתגר המרכזי שלנו כעת,
וגם זה עם הכי הרבה השלכות לעתיד.

4. אם אין מספיק מורים לחינוך גופני,
אז יכולים להעביר כרגע שיעורי ספורט
מורים אחרים עם אוריינטציה לעניין,
הורים,
ואפילו תלמידי תיכון.
היום יש הרבה חבר'ה שמתאמנים ברצינות,
וזה אפילו יהיה נחמד שתלמידים יעבירו,
צריך לשאול מי מהם מוכן,
כמובן בתדרוך של המורים לחינוך גופני,
ובפיקוח של מורים אחרים.

5. בי"ס יכול לאסוף ידע לגבי הרצאות קצרות,
45 דקות,
שהורים יכולים להעביר.
בכלל לא חשוב מה:
הטיול בזמביה,
משהו שקשור בעבודה,
מיומנות שאפשר ללמד,
רק שיהיה מעניין,
וישבור שגרה,
כי את זה לתלמידים יותר קל להכיל,
וגם נותן תחושה טובה של חיבוק קהילתי.

6. ולאט לאט,
להזרים את חומר הלימוד.
אין לחץ על הבגרויות,
ברור לכולם שיהיו הקלות,
אפשר להקרין סרט ולדבר עליו,
וכמובן לדבר על המצב.

7. חשוב לא פחות להתחיל להתקין שלום בתוכנו,
זה זמן הריפוי,
בתוך הכיתות.
שילמנו מחיר דמים ועדיין משלמים,
בואו נעשה אותו גשר לשלום פנימי.
למבוגרים זה קצת קשה,
יש להם על הרבה אגו למחול,
אולי הנוער יראה לנו את הדרך.

8. להערכתי האתגר הפדגוגי וההורי הראשון במעלה כעת,
בכל קבוצות הגיל,
הוא איך מדברים על ההגנה העצמית שלנו,
בכל הכוח הנדרש,
אבל ללא דיבורי השנאה,
אפילו לאויב,
שבו צריך לפגוע.
כי מכיוון שקשה מאוד לפרק שנאה,
היא תתועל בשלב הבא ליחסים בינינו.

9. ולמנהלי בתי ספר שעדיין לא עשו זאת,
צריך לתפוס את ההורים בזום,
שיראו אתכם,
לדבר על התקופה מבחינת מדיניות בית ספר,
להראות אמפטיה,
להציב גבולות מחדש,
עכשיו זה זמן של מנהיגות.

10. וכמובן – פרויקט איסוף אינפורמציה.
אינפורמציה על מצבם הנפשי של התלמידים.

11. אולי שיחה אישית של המחנך עם כל ילד,
בדיקת דופק.
עם הכנה של היועצת למחנכים.
ולהבין מי מהילדים צריך לעבור לדרג טיפולי.

12. לדבר עם התלמידים,
לפחות בתיכון,
שישימו לב למצב חבריהם
וידווחו.

13. זה נכון שחסרים אלפי יועצים/ות במערכת,
וכמובן פסיכולוגים,
התקנים כבר שנים לא מתאימים למציאות,
אז אין ברירה,
וצריך עזרה של שאר אנשי החינוך.

14. כי כעת,
כל מורה מקצועי מחנך וגננת
נדרשים לסייע בתמיכה נפשית,
למרות שלהם ולילדיהם קשה כמו לכולם.
ואגב רובם עושה זאת גם כך לאורך כל חייהם המקצועיים.

15. והכי חשוב לשים לב לאלו שלא מדברים.

16. כי עם החזרה לשגרה
יתחילו לצוף הבעיות.

17. הורים לשים לב ל 4 דברים:
א. הפרעות אכילה – תהיו באתנשן.
ב. שעות שינה.
ג. חרדות.
ד. שתיקות והסתגרויות.
לדבר על זה וליידע את המחנכים ללא דיחוי.
ככל שאבחון וטיפול קרובים לטראומה הם יותר אפקטיביים.

18. והורים אל תצאו מנקודת הנחה שאתם מכירים את ילדיכם,
ויודעים מראש מי יותר שביר,
ומי פחות,
כי אין כאן חוקים.

19. חינוך בלתי פורמאלי,
שעיקרו פעילות חברתית של קבוצת השווים,
כוחו רב תמיד ועכשיו במיוחד,
תדאגו שהילדים יגיעו.

תמיר ליאון הרצאות
חוסן ארגוני – MRIO

חזרה למאמרים