נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

1991, פפואה גינאה החדשה. השותף שלי שי ואני חווים 2 תקיפות אלימות. הראשונה, באזור של בתי רוחות, על נהר הספיק האדיר, שורץ התנינים, חבורת רעולי פנים חמושים במצ'טות חודרים לחדר הקטן בחצר הכנסייה בו שהינו. הצלחנו להיחלץ.

יומיים לאחר מכן, בקרבת האוקיאנוס, לאחר מאבק קשה, מתקיים משא ומתן קשוח על חיינו. נשארנו עירומים בג'ונגל אבל בחיים.

בדיוק 30 שנה אחרי, אני עורך מחקר עבור חברת גיימינג גדולה. המטה יושב בסן פרנסיסקו.

תרבותית, חיצונית, גזעית, שפתית וסביבתית, נראה שמדובר במשהו שונה לחלוטין.

אבל הם חולקים ידע עתיק: הדבר שיגרום לשתי האוכלוסיות הללו לשרוד בעולם התחרותי שמקיף אותם הוא היכולת שלהם להתקיים כצוות. הלכידות.

זאת לא הנחה, זה האלגוריתם שלנו: כבר לפחות 5 מיליוני שנים מתקיימים פה סוגים שונים של מיני אדם. בחצי מיליון השנים האחרונות הייתה להם כבר את אותה קיבולת מוח כמו שלנו.

למרות זאת, המין שלנו, ההומו סאפיינס, רק בן 200 אלף שנים, הצליח לגבור על כולם ולהישאר השליט היחיד. הוא עשה זאת למרות שלא היה החכם מכולם ובטח לא החזק מכולם.

אבל הוא ידע לעבוד ביחד. למעשה, תפקיד המנהיג הומצא עקב צורך אחד – לתאם את הקבוצה. המנגנונים שהאדם פיתח כתוצאה מחוויית השותפות כמו שפה וחשיבה סימבולית הביאו ליצירת יחידות מלוכדות שהיוו מכפיל כוח וביססו את שליטת האדם.

אבל, עם חלוף השנים, בעיקר עקב היכולת של האדם לכאורה ליצור קבוצה שלא באמצעות מגע פיזי, דבר שאפשרו טכנולוגיות כמו מכונית סמארטפון, נשכחו חלק מטכניקות הלכידות שעד לפני כ 250 שנה, ערב המהפכה התעשייתית, עוד היו אינטואיטיביות.

כך נוצר מצב שבו מנהלים מאמינים, למשל, שיום גיבוש יחזק את הלכידות לאורך זמן.

אבל העיקרון נשאר ואף נמדד. למעשה, בשנת 1991, בדיוק בשנה שבה נלחמתי על חיי בפפואה, פורסם המתאם הקרוי "The Cohesiveness Performance Effect" שקבע כי יש יחס של 0.92 בין לכידות לתפוקה. כלומר, כל השקעה בלכידות תעלה כמעט אחד לאחד את התוצר. אין שום השקעה ארגונית שמתקרבת לכך, גם לא טכנולוגיה.

הצורך בלכידות משמעותי אף יותר בדורות הצעירים עקב תהליך החיברות שלהם שהייתה בו פחות נוכחות פיזית יחסית לדורות הקודמים. ומכיוון ש 2 הדורות הצעירים (Y ו Z ) מהווים כיום למעלה ממחצית כוח העבודה, ובארגונים טכנולוגיים או צבאיים אפילו הרבה יותר, ומכיוון שעבורם הנאמנות לארגון פחותה מבעבר- הלכידות היא המנגנון המרכזי לשמר את אותם אנשים, ובמוטיבציה גבוהה.

קיצוניות המצב העכשווי במדינה היא גם תולדה של מגפת הקורונה שבידדה אנשים ופירקה את הקבוצות. חלק גדול מהקשישים, מהנוער ומהילדים לא התאושש עדיין מהניתוק, וחלקם לא יתאושש לעולם.

הרשתות החברתיות שהפרידו את העולם האיצו את ההבנה שלהתחבר זה לא מותרות – זה כורח, זה מרכז הקיום שלנו ואבן הבסיס עליו נבנה כל ארגון וחברה משגשגת.

אז לפעמים כדי להתקדם צריך לחזור לבסיס: הלכנו 11 אלף שנים אחורה, לערב המהפכה החקלאית, וחילצנו תשעה מרכיבים שמייצרים לכידות בכל קבוצה אנושית.

וזה שונה מאוד ממה שאתם מכירים.

תמיר ליאון הרצאות

חוסן ארגוני – MRIO

תמיר ליאון פודקאסט TAKE 5

חזרה למאמרים