2 מיליון אנשים

מחזיקים ידיים

לאורך 690 ק"מ

ושרים שירי לאום.

השרשרת החיה הרצופה הארוכה בהיסטוריה,

אשר חצתה 3 מדינות

שהיו בשליטת האימפריה הסובייטית

באוגוסט 1989.

העיתון פרבדה

היוצא במוסקבה,

הכריז שהתגובה הרוסית תהיה

"קטסטרופלית".

"מהפכת השירה",

בה השתתפה רבע מאוכלוסיית המדינות הבלטיות

ליטא, אסטוניה ולטביה,

הייתה אירוע שיא

בשורה של מחאות לא אלימות.

מדינות הגוש הבלטי

התנגדו לשליטת ברית המועצות,

דרשו ששפתם הרשמית תחדל להיות רוסית,

וטענו שהסיפוח שלהם ע"י סטלין ב 1940

לא היה חוקי.

המחאה החלה ב 1987

בפסטיבל רוק בטאלין, בירת אסטוניה,

כשזמר ידוע הופיע

בשרשרת שירי מחאה ולאום,

ומכאן, במשך 4 שנים

הם שרו והניפו דגלים.

והם ניצחו.

הרוסים הבינו שהם לא העריכו נכון

את עוצמת הרגשות הלאומיים

שעדיין פעמו,

גם לאחר 50 שנות שלטון דורסני.

בשנת 1991 הוכרזה עצמאות בכל שלוש המדינות,

נערכו בחירות דמוקרטיות חופשיות,

ולאחר 3 שנות משא ומתן נוספות

עזב כל הצבא הרוסי את האזור.

מחאת השירה

הועתקה מאוחר יותר

למדינות מזרח אירופיות אחרות,

כמו גם לטאיוואן, חבל קטלוניה והונג קונג.

"מסיבות הטבע",

הפנינג חברתי שבו אנשים רוקדים

לצלילי מוזיקת מחשב אינסטרומנטלית,

החלו בישראל ב 1987.

לאחר מספר שנים בהן התנהלו במחתרת,

גילו אותן רשויות החוק,

ואסרו עליהן מלחמת חורמה

במשך יותר מ 30 שנה,

ללא הצלחה.

באנגליה, התגובה למסיבות הייתה קשה יותר.

זה נראה לבריטים כמו מרד.

הם חוקקו את "חוקי העינוגים",

שאפשרו, לדוגמא, לשוטר,

לעצור ל 48 שעות

אנשים אשר לדעתו,

מתכוונים ללכת למסיבה כזאת,

והמשטרה לא נדרשת לראיות לשם ביצוע המעצר.

בזמן מעצרם, לא התאפשר להם

לדבר עם עורך דין,

ולא עמדה להם זכות השתיקה.

בנוסף הם הכריזו על מוזיקה רפטטיבית

כאסורה,

והציבו מדי ביטים במועדונים,

כדי לוודא שהמוזיקה שמנגנים שם חוקית.

באחת מהפגנות הנגד של אנשי המסיבות

נהרגו 6 מפגינים צעירים מיריות השוטרים.

וגם כאן המדינה נכשלה.

וכמובן שסימבולית,

הניסיון הברוטלי ביותר,

היה של החמאס,

שהמסיבה בה נתקלו במפתיע,

סימלה את הפחד הגדול ביותר שלהם,

וזה לא מן הצבא כמובן,

אלא מרעיון המדינה החופשית,

בה אפשר לשמוח,

ללא גבולות,

איש איש באמונתו ודעותיו,

וחבורת אנשים שאין להם היכרות מוקדמת

יכולה לקיים ביניהם אינטימיות של חברותא.

ביחידות המובחרות בצבא,

נוכחו כבר לפני שנים,

שמסע בו איש איננו מדבר,

וכולם מחייכים,

מנצח מסע שבו כולם

צועקים מילות עידוד.

אז בפעם הבאה שתפגינו,

עזבו את הנאומים,

ואת חסימות הכבישים,

כי את זה השליטים מנצחים

מרוסיה ועד איראן.

מילים יש לכולם

והן חולפות עם הרוח.

פשוט נגנו מוזיקה,

ותרקדו,

או תשירו,

חזק או חלש,

או תשתקו,

ותחייכו.

ואם תצליחו לעשות זאת פעם אחר פעם,

לאורך זמן,

תחשפו את עוצמת הביחד,

ואת צדקת הדרך,

ומול זה,

אין כוח בעולם שיוכל לכם,

כי עם שלא יודע לשיר ביחד,

אין לו זכות קיום.

נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

תמיר ליאון הרצאות
פיתוח חוסן ארגוני – MRIO

מהיכן הגענו ולאן אנחנו הולכים?

חזרה למאמרים