תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

מאמרים

29 יוני, 2024 twitter Linkedin facebook

על המחיר הנפשי

אפריל 2024.
במחסה עלום בעזה,
המכונה "מיגנן",
מסתתר צוות של יחידת קומנדו,
ויוצא משם לפעולות עומק.
כשהם שוהים במיגנן,
הם לבושים במדים בלבד.

מפקד חדש מגיע לצוות,
ומורה להם ללבוש אפוד מגן בכל עת,
דבר שיפגע מאוד בנוחות שלהם.

הצוות נוטה לסרב פקודה,
אבל לאחר דיון פנימי,
הם מחליטים להגיע עם האפודים
לשיחת הבהרה עם המפקד החדש,
לפני שיסרבו.

בזמן השיחה,
נורה אר פי ג'י ישירות לתוך המיגנן.
כמעט כולם נפצעו,
והיו גם הרוגים,
אבל האפודים הקטינו את הפגיעות.

מלחמה היא ברובה שגרה,
וככל שהיא מתמשכת,
המשמעת מתרופפת.
אני זוכר זאת מהשהייה
ברצועת הבטחון בלבנון.

הביקורת המקצועית המרכזית של הצבא האמריקאי,
על ניהול הלוחמה ברצועת עזה,
היא על כך שנעשתה בדירוג ובצורה איטית,
במקום הפעלת כל העוצמה במקביל,
כדי לקצר את משך המערכה.

צה"ל לא ניצח עד היום אף מלחמה ממושכת,
שלא לדבר על הנטל הכלכלי העצום,
על שיבוש החיים בכלל,
על ההשלכה על תושבי עוטף הצפון,
המתפרקים מול עינינו,
ועל הביקורת העולמית שגדלה ככל שאנחנו ממשיכים.

בסיום אחד מסבבי המלחמה בעזה בזמנו,
התמנתה ועדה לקביעת עיטורי הגבורה למיניהם.
מזכיר הועדה סיפר לי,
שכהכנה,
הוא קרא את כל הסיבות לעיטורים שניתנו בישראל מ 1949 ואילך,
וגילה מגמה מעניינת:
עד מלחמת יום הכיפורים,
ניתנו רוב העיטורים בעבור מעשי גבורה שנעשו לשם ביצוע המשימה,
ואילו אחרי מלחמת יום הכיפורים,
ניתנו רוב העיטורים בעבור הצלת חיי אדם.

סמלים הן אחת מהדרכים המקובלות להעביר מסרים,
ולכן המסקנה שלי מהעניין,
היא שלחברה הישראלית קשה יותר ויותר להכיל אובדן בשדה הקרב.
וכשאתה נלחם בצורה מדורגת ואיטית,
כמו במלחמה הנוכחית,
אתה מקטין את הסיכויים לטעויות בסגנון ירי על כוחותינו,
שגם היום גורמות לכ 20% מהנפגעים,
ומקטין את הסיכוי לתאונות שנובעות בעיקר מעייפות וסטרס.
ואלו נפגעים שקשה לנו להכיל במיוחד.

אבל בחשבון הכללי,
אם היו מנהלים מלחמה בעצימות מקסימלית,
היא הייתה מסתיימת מוקדם יותר,
והיו דווקא מקטינים את מספר הנפגעים,
למרות העלייה במקרי הירי על כוחותינו ובתאונות.

והסיבה שכנראה העדיפות הראשונה של הצבא היא הפחתת מספר הנפגעים,
לפני ביצוע המשימה,
היא שאלו המסרים שהוא קולט מהציבור,
ומכיוון שתמיכת הציבור חשובה לצבא,
משום שהיא מקור כוחו,
והצבא רוצה להישאר לגיטימי,
במיוחד בתקופה זו,
והוא גם מעוניין שיהיה קונצנזוס בחברה למעשיו,
ככל הניתן,
ולפיכך הצבא מנסה לחסוך בנפגעים.
וכתוצאה ממדיניות זאת,
דווקא נפגעים בפועל יותר חיילים
פיזית ונפשית.

מה שכתוב כאן כבר לא יעזור,
אבל אולי לפעם הבאה,
אם נגזר עלינו לחיות על חרבנו.

 

נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

Intel
contact
GET IN TOUCH