תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

מאמרים

29 יוני, 2024 twitter Linkedin facebook

איך מייצרים מעורבות ?

בגיל 10 הוא צעד עם אחותו מדמשק,
עיר הולדתם,
והם נקלטו בקיבוץ דגניה א'.

הוא גדל במשפחת אומנה,
התגייס לגולני, השתחרר כמפקד פלוגה,
והתמנה למרכז המשק בקיבוץ.
בהמשך חזר לצבא, ושרת בצנחנים תחת אריק שרון.
כשהיה בן 22 עלו לארץ גם הוריו עם סבתו ו 2 מאחיותיו.

הוא התחתן וגידל 4 ילדים,
הושאל למוסד,
ובמלחמת ההתשה הוצב בעיראק,
שם סייע למורדים הכורדים בפיצוץ בארות הנפט.
בגיל 37 החזיר אותו לצבא שר הביטחון משה דיין,
ומינה אותו למושל עזה תחת פיקודו הישיר.
הוא בעל תואר ד"ר במזרח תיכון וערבית,
למד 3 שנים אסלאם במסגד בעזה,
והשתלם בפסיקת הלכה אצל המופתי של מצרים,
ראש הממסד ההלכתי של האסלאם הסוני.
עמיתו ללימודים שם היה השייח' אחמד יאסין מייסד החמאס.
הוא חבר הועדה העליונה של משרד החינוך לאסלאם וערבית,
וכתב תוכניות בנושא לבתי ספר,
ואת זאת הוא מלמד גם באקדמיה ובמכינות קדם צבאיות.

אלוף משנה יצחק איני עבאדי בן 90,
הרצה לפני ביום עיון שהתקיים במכללת אורנים בשבוע שעבר,
שהוקדש להתהוות חוזה ישראלי חדש בעקבות המלחמה.
עבאדי טען שהבעיה המרכזית שלנו עם הפלסטינים היא סוגיית הפליטים,
והציע פתרון פרקטי, רב אזורי.
הרצאתו הופרעה ע"י מספר סטודנטים,
שדעתם הפוליטית כנראה לא תאמה את דבריו.

אני הצגתי דרך טכנולוגית אלטרנטיבית
לשלטון דמוקרטי בישראל,
וכיניתי אותה "כביש עוקף חליפות",
על בסיס שורה של הדג נחש.

בשלב השאלות,
כל הדוברים האנרגטיים מלפני כן
נאלמו דום.

ויש לי 2 מסקנות מהעניין:

הראשונה – אנשים רבים, ובמיוחד מהדור הצעיר,
מתקשים להציג חשיבה מורכבת
שאיננה דואלית, שחור לבן,
בדומה לסטודנטים בארה"ב,
שמבחינתם החלש הוא תמיד הצודק.
אולי זה מה שהם הורגלו ברשתות,
ואולי זה פשוט חרדות מאובדן שליטה,
במצב בו אין ודאות מוחלטת.
כך, כשהצגתי להם רעיון פוליטי שלא היה ניתן לסיווג
כימין או כשמאל,
לא הייתה להם יכולת להכיל אותו,
כי זה השאיר אותם בלי כלום.

השניה – אנשים צועקים ומתווכחים על המצב,
אבל זה רק כיסוי, רעש לבן,
לעובדה שהם אינם עושים דבר.

וזה גם היה נושא ההרצאה שלי:
הדורות הצעירים Y ו Z,
מהווים כבר יותר ממחצית מכוח העבודה,
ועכשיו זה הזמן שלהם,
הם הרוב,
והגיע שעתם לעצב בפועל את המציאות.

ולמתי המעט שמשתוקקים לעשות,
סיפקתי מספר עצות
שאספתי מפעילותי בחודשים האחרונים,
ואני מצרף אותם גם כאן,
במקרה שאולי יש מישהו,
צעיר או צעירה אי שם,
שייקחו את זה הלאה:

1 – תתחיל להרגיש שדופקים אותך.
אולי דרך זה שתתעניין מה קורה בחו"ל,
או שתחשוב כיצד אפשר לעשות דברים אחרת.

2 – בנה צוות קטן,
4 אנשים לכל היותר,
עם כישורים משלימים,
מנוהלים ע"י בעל ניסיון ניהולי,
שכולם שותפים לחזון.
לקבוצות גדולות קשה מאוד להתקדם בשלבים הראשונים,
וגם דמוקרטיה מתחילה בדיקטטורה:
8 שעות לפני תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל,
חתמו 37 איש בלבד
על מגילת העצמאות,
37 שלא היו מדגם מייצג:
היו שם רק 2 נשים,
2 מזרחים, 2 חרדים
ואף ערבי.

3 – העדף מיזם "קטן" עם מטרה מוגדרת,
מדידה, ובטווח זמן קרוב.
מטרות גדולות נוטות להתמסמס בדרך.

4 – עשה שימוש בפלטפורמות קיימות.
לא צריך להמציא הכול בהתחלה,
והאויב של הטוב הוא ההכי טוב.

5 – המנע מהתאגדויות גדולות,
"שותפויות לדרך",
חתימה על אמנות,
מפלגות חדשות,
ומסרים מעורפלים או רחבים מדי.

קדימה,
חלון ההזדמנויות מתחיל להיסגר
ואת זה של יום כיפור, לפני 50 שנה,
בזבזנו בסתם להחליף מפלגת שלטון,
במקום להחליף את השיטה.
אין לנו את הלוקסוס לחכות עוד 50 שנה.

 

נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

Intel
contact
GET IN TOUCH