נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי.

לברדור, קנדה, 999 לספירה.

קבוצת ויקינגים בסיור שטח ראשון,
אחרי 6 שבועות של שייט.
מזג האויר נפלא,
הוא מאפשר מרעה לבקר שהביאו בספינתם
לאורך כל השנה.
הארץ מיוערת, מבטיחה שפע של עצים,
איילים המספקים בשר ציד,
חיות להפקת פרוות,
ביצים מעופות מקננים,
דגי הסלמון הגדולים ביותר שראו,
ושפע של גפני בר,
שבעטיים  הם מכנים את המקום "ויינלנד".

בדרכם חזרה לספינה הם נעצרים בחטף:
מולם מופיעה קבוצה של 9 ילידים,
עירומים, לגופם רק אזור חלציים מעור,
עטויי עגילים ונוצות,
והם מתבוננים בסקרנות בגברים הגדולים
עם הזקן הבהיר.

זהו מפגש היסטורי ראשון עם תושבי אמריקה,
שהיו בבידוד תרבותי כ 20 אלף שנים,
מאז שהגיעו אליה מסיביר,
על הגשר היבשתי בעידן הקרח.

אולם לוויקינגים, לוחמים מיומנים,
שרק לפני שנים מספר אימצו את הנצרות,
המצב ברור:
מולם עובדי אלילים נחותים,
והם מטילים עליהם באחת גרזנים וחניתות,
8 ילידים נופלים, ומחוסלים באבחות חרב,
אבל התשיעי נמלט.

מאוחר יותר, על הספינה,
שעת בין הערביים,
הצוות מתכונן ללילה אחרי היום הגדוש.
לפתע מגיחות עשרות סירות קאנו מהירות,
עליהן ילידים צבועים בצבעי קרב,
והם יורים על הוויקינגים חיצים קטלניים.

הוויקינגים שורדים את ההתקפה,
אבל במחיר חייו של מנהיגם תורבלד,
בנו של אייריק האדום,
האציל האיסלנדי האגדי,
שגילה וייסד את מושבת גרינלנד,
רק 15 שנים קודם לכן,
ושלח משם את שני בניו, בתו וכלתו,
לתור את הארץ החדשה.

מילותיו האחרונות של תורבלד,
תוך שהוא שולף את החץ מקרביו היו:
"ארץ עשירה מצאנו,
יש שפע של שומן בבטני,
מצאנו ארץ גדושה מכל טוב,
אבל לא נרבה להנות ממנה".
(מתוך הסאגה של אייריק האדום, המאה ה 13).

8 ספינות ויקינגים נוספות הגיעו בהמשך מגרינלנד,
אבל המושבה החדשה בויינלנד החזיקה מעמד 10 שנים,
ואז ננטשה,
והניסיון האירופי הבא ליישב את אמריקה,
יתרחש רק כ 500 שנים מאוחר יותר,
בעקבות קולומבוס.

יש סיבות רבות לכך שתרבויות לא שורדות:
לפעמים הן לא חוזות את הסכנות הספציפיות,
לפעמים גם כשהסכנה מופיעה לא מבחינים בה,
לפעמים גם כשמבחינים בה נמנעים מלהתמודד עימה,
(זה הנפוץ ביותר),
ולפעמים מנסים להתמודד עימה ונכשלים.

והרבה מכל זה תלוי במנהיגים,
ובאומץ שלהם להתריע ולהתמודד עם בעיות ישירות,
למרות הסיכון להיות חשופים לביקורת או ללעג.

אולם כשאנו עוסקים בסיכוי של תרבות, או של ארגון לשרוד,
הסוגייה שאותי מעניינת במיוחד,
היא על אלו ערכים,
מאלו שהביאו אותנו עד הלום,
ושעשו אותנו מה שאנחנו,
אנחנו יכולים לוותר,
ועל אלו לא.

הוויקינגים החזיקו בערכים נוצריים קדומים,
(שהיום מאפיינים חלק מהאסלאם),
שכל העולם צריך להתנצר,
או למות.
זו הסיבה שהם נלחמו בילידים הקנדיים,
ועזבו את אמריקה בגלל אותן מלחמות,
וזו הסיבה שהם נטשו לבסוף גם את המושבה שלהם בגרינלנד,
כי הם לא היו מוכנים להתערבב עם הילידים האינואיטים הפגאניים שחיו שם,
וללמוד מהם הישרדות בתנאים קשים,
ולכן הוויקינגים גוועו שם לאיטם,
והאינואיטים נשארו עוד אלף שנה.

אנחנו בישראל נוטים להשוות עצמנו,
עם מלכות ישראל של לפני אלפיים שנה,
מלחמות האחים, שנאת החינם וכל זה,
כי אנחנו כרגיל מרוכזים בעצמנו.
אבל יש הרבה מה ללמוד
מניסיונות הישרדות של תרבויות אחרות בעולם.

משום כך אני נמנה על קבוצת אנשים,
שרוצה להחזיר את התפקיד של "נציב הדורות הבאים",
כדי שבניגוד לפוליטיקאים,
יחשוב על ישראל של עוד אלף שנה.

חזרה למאמרים