Podcast
נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
לאורך השנים נמצא כי האהבה לה זוכה ילד מאומץ זהה לזו שמקבל ילד מהוריו הביולוגיים. ההסבר השכיח הוא שאהבה מתפתחת דרך הדאגה והטיפול הבלתי פוסק או במילים אחרות אהבה הורית היא עניין של קשר רציף לאורך זמן יחד עם מחסור באלטרנטיבות- עבור ההורה ועבור הילד.
מערכת היחסים בין עובדים ומנהלים מתנהלת מאות שנים במאבק שליטה רציף. ארגוני העובדים הראשונים קמו זמן קצר לאחר המהפכה התעשייתית עקב התנאים הקשים במפעלים ובמכרות. כבר אז היה ברור כי כל צד ייקח את מה שהוא יכול- המנהלים שרוצים תפוקה ומחויבות והעובדים שרוצים להתפרנס, לשרוד, לממש את עצמם, להיות שייכים ולחיות חיים מאוזנים.
הארגונים פיתחו שיטות שליטה רבות, משכר והטבות דרך תרבות ארגונית נסתרת ומתוחכמת המאפיינת חברות טכנולוגיה גדולות ושדרכה מונעים העובדים לכאורה בטבעיות (ראה גדעון קונדה "מהנדסים תרבות").
אבל ברקע תמיד נמצאת השאלה מהי האלטרנטיבה- מהן האפשרויות של העובד ומהי האלטרנטיבה של הארגון.
בשנים האחרונות, וביתר שאת אצל הדורות הצעירים שהתבוננו בחייהם הסיזיפיים של הוריהם וגיבשו תפיסת עולם שלא שמה את העבודה בעדיפות ראשונה, התפתחה מערכת יחסים שבה לעובד יש מרכיב של כוח משום שהוא מוכן לנטוש את עבודתו ולא לאחוז בה בכל מחיר. (לפחות בשוק הפרטי ובעבודות הדורשות השכלה גבוהה ובעולם של צמיחה). השפה תומכת במציאות זו והיום כידוע אין מובטלים, יש רק "בין עבודות".
כעת, כשאנו בעונת ההצטמצמות והפיטורין, נראה גם חלק מן המחיר שמשלמים העובדים על התנהלות זאת.
פיטורי עובד נחשבת כדילמה המוסרית הגדולה ביותר בניהול. המנהל המפטר עלול גם לשלם מחיר נפשי על פיטורין המתבטא בעלייה ב – Stress, שחלק מהמנהלים מתארים כחוויית תעוקה מתמשכת (שיכולה, בדומה לפוסט טראומה, להמשך גם שנים ארוכות, עמוק לתוך שנות הפנסיה). כשהמנהל יודע שהעובד לא יישאר בארגון שנים ארוכות, הדילמה שלו מצטמצמת והיד על הדק הפיטורין קלה יותר בבחינת "ממילא הוא יעזוב תוך שנה שנתיים". המוכשרים ביותר תמיד יסתדרו אבל הרוב, אם ירצה להגדיל את שרידותו בסבבי הפיטורין, כדאי שיזכור שאהבה ודאגה מתפתחים לאורך זמן, והיום, ובמיוחד בעולם התעסוקה ההיברידי, היכן שהעובד נמצא מול עיני המנהל פעמיים שלוש בשבוע בלבד, ייקח זמן רב יותר לבנות יחסים. (מאידך אולי נראה בעתיד כי דווקא העבודה מהבית תגרום להכרות רבה יותר של המנהל עם סביבת העובד וכשהוא מפטר הוא מפטר גם את בן/בת זוגו וילדיו).
אז תגיעו לעבודה כמחצית מהחודש גם אם מאפשרים לכם לעבוד לגמרי מרחוק (בדיקות fMRI מראות שהמסך מעביר רק 14% מהתקשורת הבינאישית. כ 80% מועבר במצב פיזי של פנים אל פנים). אני כמעט לא זוכר אף מרצה שחוויתי בזום לעומת מרצים שראיתי live ואת חלקם אני זוכר שנים). זה לא עניין של חנופה. זו ממש הפיזיולוגיה המוחית של "להיות שם".
כשאתם בעבודה, עשו כמיטב יכולתכם, וצרו את הרושם, קודם כל לעצמכם, שאם טוב לכם, אז תישארו ואל תעזבו רק כי אפשר. כך תצרו הבטחה שתקשה מנטלית על פיטוריכם.
בהצלחה.
