נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי
התנינים הגדולים נבראו ביום החמישי, מספרת התורה, והושמדו במבול.
המבול הוא אתחול של העולם. המדע ספר עד כה על לפחות 7 Reset כאלו.
הדינוזאורים הושמדו ברעידת האדמה הגדולה אי פעם ובגל צונמי בגובה 4.5 ק"מ.
האם זה עשה את העבודה?
אז זהו שלא.
הדינוזאורים לא נעלמו. למעשה הם מתחבאים ממש בראש שלנו.
החלקים הקדומים שבראשנו מכילים שתי מערכות: המערכת הלימבית שם מקור הרגש, אותה ירשנו מהיונקים הראשונים, אלו שהמציאו את האהבה.
וחלק קדום עוד יותר, זה שהגיע אלינו מהזוחלים ואולי כבר קודם לכן. הוא זה שאחראי על ההישרדות הבסיסית שלנו, שם מקור האינסטינקטים של אוכל ורבייה. הדתיים מכנים אותו ה'יצר'. אין לו מעצורים, אין לו דחיית סיפוקים. כל ההתמכרויות בעולם מגיעות ממנו. סוחרי הסמים חיים ממנו. גם עולם המשחקים הדיגיטליים נהנה ממנו.
אולי נראה לנו שמעשי האדם נשגבים, אבל המוח של הנחש תמיד נמצא שם, ברגע שהמבנה מתערער ותחושת סכנה מתקרבת, החלקים הקדומים הללו מתעוררים ואין להם גבולות.
ב 1994 כתב מיכה שטרית את הטקסט: "זה לא נעים לשמוע, אך יש בי מן הרוע, צד אחד אפל אלים ופרוע, שיושב בפנים ליד האהבה והשקט, ויוצא החוצה כשהחומה מתפרקת".
אז איך מפילים את החומות? כאשר המרחב הציבורי שלנו נשלט על ידי רגשות עזים, אמירות בוטות וחוסר שליטה, המוח הקדום, זה שנמצא שם כל הזמן, מתעורר. כשהוא מזהה מאבק, סכנה, פריצה של גבולות, פחד, הוא קם להגן עלינו, והוא לא יודע לעצור: אין לו מוסר, אין לו אהבה, אין לו רגש, יש לו רק יצר ראשוני של הישרדות. זה קורה, כדברי השיר, בראשית ימי הכוח ובסוף ימי השכל.
הייתי רוצה לראות הרבה יותר שליטה על האמירות ורצון להתפשר. אם לא נבין זאת, מהר מאוד לא נכיר את עצמנו. לפני שנרגיש, הנחש שבתוכנו יהפוך לטירקס שאף פעם לא באמת נעלם. הוא מחכה. הוא יודע. ואז המחיר יהיה כבד.
כי כשעושים Reset, עושים על הכול.