נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי בשיתוף אורי כרמי אנתרופולוג התנהגותי

מתוך ספר שעתיד להתגלות:

"ויהי בשנת 5784 לעידן השביעי,
וזעקה גדולה עלתה בארץ,
הדם והשכול, המצוקה הכלכלית, הפחד הקיומי והטרור התגברו מאוד,
ותעל שוועתם של בני ישראל עד לרקיע העליון,
ויתקיימו בחירות,
ותושלך הנהגת העם אל נהר השכחה,
ותעל מלכות חדשה של גיבורי יחידות העל,
יפי בלורית ותואר,
וישלטו בארץ 40 שנה,
וייסרו את מתנגדיהם בשוטים ועקרבים,
ויושחתו מאוד מידותיהם של בני ישראל,
ואז אסון נורא שוב יתרגש עלינו,
ודם חיילינו, נשינו, זקנינו וילדינו השפוך יצעק מן האדמה,
ויתקיימו בחירות,
וחוזר חלילה".
(שפוטים א' פרק ג').

העתידנות היא ענף פסאודו – אקדמי,
אשר תר אחרי דפוסים מהעבר במטרה לנבא את העתיד.

ולדפוס של העם היהודי 4 שלבים:

1 – איום קיומי,
שסופו אסון אפוקליפטי.
למשל:
גלות ועבדות,
כיבוש וחורבן הבית,
גלות ושואה,
מלחמות ו ה 7/10 ?

2 – נביא,
שמתווה דרך מוסרית,
שמאחדת את העם.
למשל: משה, עזרא הסופר,
רבי יהודה הנשיא, הרצל.

3 – דור המדבר יוצר חברת מופת.

4 – דור חדש עולה,
אשר שוכח את הבסיס המשותף,
וגם את האסון,
ומעדיף את סיר הבשר,
על הביחד.

ושוב אסון.

בספר שופטים,
עלו 15 גיבורים,
כל אחד בתורו,
להושיע את ישראל,
וכל פעם העם חזר
להתפוררות המוסרית.
עד שבא שמואל הנביא,
והקים את מלכות ישראל.

כי כדי להיחלץ ממעגל הדמים,
כמו זה ששרויה בו כעת ישראל,
צריך נביא,
ולא גיבור חיל.
ומה הנביא מביא?
דת? מסורת? זהות יהודית?
האסון לא מגיע בגלל בעיה דתית,
הוא מגיע בעקבות התפוררות מוסרית.

קבלו טיפ: הקצנה דתית,
מופיעה תמיד כפתרון (כושל),
בתקופה של מצפן מוסרי מטושטש.

כי מוסר הוא פנימי,
ולכן לא יכול להתקבל
ככפייה חיצונית: שלטונית, דתית או חוקית.

תורת מוסר זו הסכמה רחבה,
על סולם הערכים של טוב ורע.
למשל כמה חשובה לנו האמת? העובדות?
כמה אנחנו מעריכים ערבות הדדית,
ויודעים להעניק לה כוח והשפעה,
יותר מממון ושלמונים.

וכשהמוסר מופנם,
מתעוררת תחושת הבושה,
שהיא תחושה פנימית נוראה,
האוחזת במי שלא מקיים את כללי המוסר.

אנחנו כרגע מאוחדים,
רק כי נחשפנו לרוע חיצוני אפל,
הנמצא מעבר לתפיסתנו.

כי כאשר האמת המוסרית הפנימית חסרה,
מה שמחזיק,
זו הסכנה החיצונית.

לפיכך האבסורד הוא,
שהדבר הכי מסוכן לנו כרגע,
כשאנו חסרי הסכמה מוסרית בינינו,
הוא הסכם שלום כולל,
ואת זה לא אני אמרתי,
אלא 16 פרופסורים מהשמאל המדיני,
שהתכנסו בשנת 2002,
כדי לכתוב ספר עב-כרס:
"הבוקר למחרת, עידן השלום – לא אוטופיה".

וכל זה,
כשאנו עומדים מול האויב הגדול של זמננו,
לפחות בכל הנוגע לרצון לבנות תורה מוסרית,
אויב שכבר הצליח להסתנן פנימה,
והוא הקידמה הדיגיטלית.
והסכנה שבה היא לא תפיסת עולם ספציפית,
אלא האפשרות לברוח
לעולם אחר, שאין בו מציאות,
אין בו טוב או רע,
וכל כולו עוקבים ולייקים.

כי המילים הישנות של אלימות, שחיתות או גזל,
מילים של טוב או רע,
נעלמו,
ובשפה החדשה,
הן נקראות כולן בשם: "תוכן".
ומול זה חייבים להתאחד.

אז השאלה היא,
אם ה 7/10 הוא מועד מכונן,
שיאלץ אותנו לשינוי ערכי,
או שעדיין לא הגענו לתחתית,
שרק ממנה מתחילים לעלות,
כפי שמתואר בספר "שר הטבעות",
כשברגע של שיא הייאוש,
פונה פרודו בגינס, נושא הטבעת האחת,
לסם גמג'י חברו ושואל:
"אז בשביל מה כל זה היה שווה?"
וסם עונה לו:
"כדי לדעת שיש טוב בעולם הזה,
וששווה להילחם בשבילו".

הרצאות תמיר ליאון

חוסן ארגוני – MRIO

תמיר ליאון פודקאסט TAKE 5

חזרה למאמרים