חידה:
את.ה ראש.ת עיר גדולה.
והשר לביטחון פנים אומר לך:
"היעד שלך השנה הוא להוריד את הפשע ב 10%.
ואני נותן לך לבחור בין שתי אופציות:
1. העלאת כמות השוטרים והניידות ב 10%.
2. הפקת קמפיין שבעקבותיו אנשים יכירו ב 10% יותר את השמות הפרטיים של השכנים שלהם."
התשובה המוכחת: השמות הפרטיים.
שם פרטי הוא יותר אינטימי,
דבר שמגביר אמפטיה,
שהיא אחד מבסיסי הלכידות החברתית.
זוהי דוגמא אחת מתוך סדרת מחקרים שהוכיחו כי לכידות היא הבסיס הטוב ביותר למניעת פשע,
ודחפו את מיסוד השיטור הקהילתי בעולם.
באיטליה הופעלה תוכנית לאומית למניעת פשע בשנות השמונים.
התברר שהמקומות שהתוכנית עבדה בהם טוב יותר הייתה בערים בהם הגברים היו מאוגדים יותר,
בעיקר בחבורות זמר (הגברים האיטלקים אוהבים לשיר),
וכאוהדי קבוצות כדורגל קטנות.
הדברים הללו נכתבים באמצע תהליך העזרה ההדדית המפעים שמתרחש במדינה בימים אלו.
האנשים כאן תמיד היו הרבה יותר טובים מהממשלות שלהם.
ועזרה הדדית היא פונקציה של לכידות חברתית.
כשאנחנו מודדים לכידות בארגונים אנחנו שואלים שאלות כמו:
"האם עזרו לך פעם בלי שביקשת?"
ומבחינתי מה שכרגע על הפרק הוא כיצד אנחנו מייצרים רמה גבוהה של עזרה גם בימי שגרה.
כי אני מאוד עסוק ביום שאחרי,
והרבה יותר נעים לחיות בידיעה שאתה לא לבד.
בשנת 2008 זומנתי לפגישה אצל מזכיר הממשלה.
הייתה לו בקשה מפתיעה:
"תבנה אתוס חדש למדינת ישראל".
אתוס מכליל בתוכו את השקפת העולם והערכים הבסיסיים של חברה.
מטרתו הייתה להפיח רוח חדשה בציונות.
והוא פנה לאנתרופולוג ולא, נניח, למשרד מיתוג.
משום שאתוס חייב להיות אמיתי ולא מוצנח מלמעלה כמו פרסומת.
האתגר היה למצוא משהו שמשקף את כל הקבוצות כולל חרדים וערבים.
הספקתי לשלוח נייר עבודה אחד לפני שממשלת אולמרט החלה להתפרק.
מה שהצעתי היה "עזרה הדדית".
הכוונה הייתה לתמיכה ולסיוע בין האנשים עצמם.
והיא משותפת לכולם ובעוצמה ייחודית.
יתפנצ'ר לך האוטו בכפר ערבי יעזרו לך.
בכפר בצרפת אולי אף אחד לא יצא מהבית.
מניסיון בשני המקרים.
אז האתגר שלנו יהיה איך נכנסים לפרויקט לכידות ארצי:
בשכונות: בי"ס ומתנ"ס מתאחדים למרכז אחד שפועל בכל היום ומגיעים אליו כולם מהילדים ועד לקשישים.
עבודה על לכידות במקומות העבודה כאג'נדה מרכזית.
ובנייה של חברה אזרחית שתיקח עליה חלק מהמטלות שהמדינה הייתה אמונה עליהם.
כי אולי משהו בשיטה הפוליטית לא מביא את האנשים הטובים למקומות שצריך אותם.
זו מהפכה בחשיבה. הפיכת הפירמידה.
כי עכשיו מאוד ברור שהפוטנציאל שלנו לא ממומש ברובו,
ושאנחנו חיים כאן הרבה פחות טוב משהיינו יכולים.
מהיכולות שלנו.
ומה שהיה לא יכול להיות יותר.
ומעבר לכך- עשייה עבור העתיד היא הדבר שהכי מספק תקווה.
שמעבר להיותה ההמנון הלאומי,
היא בסיס מרכזי לחוסן.
זה הרציונל.
ובהמשך אזמין להצטרף את המעוניינים.
Podcast
