לג'יימס ג'ייקוב ריטי היה בר-סאלון,
אבל העובדים גנבו ממנו.
אז הוא המציא את הקופה הרושמת הראשונה.
הוצמד אליה פעמון,
שצלצל בכל פעם שנפתחה מגירת המזומנים
דבר שהתאפשר רק בתום העסקה
להגברת הפיקוח.

הוא הקים בית חרושת והחל לייצר קופות.
הם נקראו:
"חברת הקופות הרושמות הלאומית", ובקיצור
אן.סי.אר.
זה היה ב 1884.

החברה קיימת עד היום.
היא ייצרה את המכונה המהירה ביותר לפיצוח האניגמה,
מכונת הצופן הנאצית,
הייתה הראשונה לייצר מחשב טרנזיסטור,
זיכרון מורחב למחשב,
סורק,
והמצאות רבות נוספות.

אבל החידושים הגדולים
היו ביחס לעובדים.
היא הייתה הראשונה להכניס
מכשירי בטיחות, מתקני שתייה,
מקלחות, לוקרים,
כסאות ומשענות גב למפעילי מכשירים,
חדרי שירותים בתוך המשרדים,
מערכות אוורור,
שירותים מיוחדים לנשים עובדות
כמו שעות עבודה מקוצרות.
היא בנתה את המפעל הראשון שהיו בו חלונות ואור יום,
הראשונה שהקימה מחלקת רווחה לעובדים
וכונתה: "המופת למפעל אמריקאי".

ישראל, 1982.
היפר אינפלציה.
המדד עולה ב 10% בכל חודש,
והסטודנט בארי שקד
מבין שהמרכולים מתקשים לעדכן כל הזמן את המחירים.
הוא מקים יחד עם בריאן קופר
את חברת התוכנה לרשתות קמעוניות ריטליקס.

החברה משגשגת, עם לקוחות גדולים בכל העולם,
אבל בארי שקד לא מחפש אקזיט.
הוא מנהל אותה 28 שנה,
הכי הרבה בתעשייה הזאת,
תוך שמירה על קשר קרוב לעובדים,
ולבסוף,
כדי להצילה מהשתלטות פיננסית,
לאנשים שמסתכלים על החברה כמספר,
הוא מעביר אותה לאנשי עסקים ישראלים.
הם בתורם לא מחכים יותר משנתיים- שלוש,
וב 2012 מוכרים אותה,
נחשו למי,
וכיום היא נקראת "אן.סי.אר ישראל".

מה ההבדל בין אנשים שמקימים חברה שהיא בית,
שמסתכלים על העובדים בעדיפות,
לבין אלו שמקימים חברה כדי שתמכור את עצמה?

בעקבות מלחמות העולם
החלו הפסיכולוגים החברתיים
לבצע ניסויים שבחנו ציות לסמכות.
למשל ניסוי מכות החשמל של מילגרם,
הציות של סולומון אש,
הכלא של סטנפורד, הגל השלישי ועוד.

נמצא שאחוז הקונפורמיים נע בין 65% ל 80%,
כאשר ביקום הווירטואלי האחוז עולה.
הם מונעים ע"י הרצון להשתייכות.
חלקם אנשים מצוינים וערכיים,
שמעדיפים לפעול בתוך כללי המערכת.

השאר, הנון-קונפורמיסטים, מתחלקים לשניים:

כמחציתם מתעניינים אך ורק בטובתם האישית,
ותמיד ישאלו מה יוצא לי מזה.
מבחינתם המערכת פועלת עבורם
והם לא רואים עצמם כחלק ממנה.
בתוך הקבוצה הזאת רבים הפסיכופטים, הנרקיסיסטים,
ויש להם ייצוג יתר במוסדות הענישה של המדינה.

והאחרונים,
הם האנשים בעלי היושרה,
האינטגריטי.
הם אלו ששואלים שאלות.
הם מאופיינים ברמת אמפטיה גבוהה,
והשאלות שלהם מכוונות לעצמם:
כיצד אני יכול להשתנות?
מה האחריות שלי?
הם אכפתיים, מצפוניים, אנושיים,
והם מתנגדים לעיתים כי הם לא יכולים להשתיק
את אותו קול מוסרי פנימי.
בחברה חולה הם יתפסו כנביאי שקר,
כמביאי בשורות רעות,
ירדפו אותם כי חשפו שחיתויות.

פעם היה לנו יותר מהם בספירה הציבורית שלנו:
מנחם בגין הוציא מים למפגינים נגדו,
יצחק שמיר ראש הממשלה הימני ביותר שהיה לנו,
יצא מהמליאה כשכהנא נאם.

יוסי שריד הגיע לשבעה של חייל.
האב, תומך ליכוד נלהב אמר לו:
אני אצביע לך הפעם, כי הבן שלי תמך בך.
שריד ניסה לשכנע אותו להצביע ליכוד
ולא להצביע בניגוד לדעתו.
כאשר הוא לא הצליח לשכנע הוא אמר לאב:
אז אני אצביע ליכוד כדי לקזז את הקול שלך.

כשהמנהיגים שלנו ישאלו, כמו משה,
האם אני ראוי לעם,
אלו המנהיגים שיקיימו אותנו לאורך שנים,
כי לא הגענו לפה בשביל אקזיט.

אינטגריטי.

נכתב יחד עם אורי כרמי