המפתח לצמצום התנהגויות סיכוניות

בעשור האחרון בכלל, ואחרי תקופת הקורונה בפרט, אנו עדים לירידה ברמת החוסן אצל אנשים בכלל ואנשים צעירים בפרט.

חוסן אישי מוגדר כתגובה של אדם ללחץ סביבתי המתבטא בשתי פעולות: התמודדות והסתגלות.

הירידה ברמת החוסן, הנחשב לאחד מכישורי החיים הבסיסיים, מהווה גורם מחולל מרכזי לפגיעה בתפקוד הנורמטיבי של ילדים ונוער ולירידה ברמה הלימודית הרגשית והחברתית.

ירידה ברמת החוסן מתבטאת באופן כמעט מיידי בעלייה בהתנהגויות סיכוניות כנתיבי התמודדות אלטרנטיביים. כמו כן מהווה ירידה בחוסן האישי מרכיב מרכזי בעלייה של תופעות כחרדות, דיכאונות, אובדנות, הפרעות אכילה, מצבי דחק (stress) ועוד.

דור ה Z והאלפא, אשר הסוציאליזציה שלהם התבטאה בשהייה ממושכת יותר במסכים יחסית לדורות הקודמים, על חשבון פעילות חברתית פרונטלית, מגלים אינטליגנציה חברתית נמוכה יותר, מרגישים תחושת שייכות מופחתת והדבר מתבטא ברמות גבוהות יותר של בדידות ופגיעה משמעותית בחוסן האישי.

הנדבך המשמעותי ביותר בחוסן הן ברמה האישית והן ברמה הבית ספרית הוא התמיכה החברתית.

הצורך בלכידות משמעותי יותר בדורות הצעירים. הם יותר מכולם מחפשים להשתייך.

0.92 זה המתאם בין לכידות ותפוקה. כלומר, כל שקל שמושקע בבניית לכידות בבית הספר מעלה את התפוקה בצורה משמעותית. אין מחולל צמיחה גדול יותר, גם לא טכנולוגי.

במילים אחרות: השקעה בלכידות מביאה כמעט אחד לאחד לעלייה בתפוקה, בשיפור מדדי האקלים הבית ספרי, בירידה של התנהגויות סיכוניות ועוד.

מטרת התכנית – להגביר בקרב ילדים ובני נוער את תחושת השייכות לקהילה כבסיס הכרחי לבניית חוסן אישי.

התכנית מופעלת בדירוג החל מחדר המורים ועד לפעילות בכיתה.

אימפקט – שיפור במדדי האקלים הבית ספרי

מספר תכנית בגפ"ן – 32397

תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי  ו  תמיר ליאון פודקאסט TAKE 5  ו  מבין לקוחותינו