תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

מאמרים

20 מרץ, 2024 twitter Linkedin facebook

על הקשר בין השפה ללכידות

"בוקור",
מכשף מהאיטי,
יורה חץ מקנה נשיפה
בקורבן הנבחר.

החץ מרוח במשחה
המכילה 3 חומרים:
חומר המופק מדג "אבו נפחא"
הנקרא טטרודוטוקסין,
שהוא רעלן עצבי,
חומר המופק מצפרדע ימית,
רעל של קרפדת עצים,
וגם שרידים מגופת אדם.

הקורבן נופח את נשמתו
ונטמן בארון קבורה.

מספר שעות מאוחר יותר
מגיע המכשף בחשאי,
מוציא את גופת האיש מהקבר,
מעביר אותה אליו,
ומבצע טקס וודו
אשר מטרתו ללכוד את נשמת האיש
לתוך חפץ קטן שנעטף בפיסה מבגדיו,
ומוחזק בצנצנת סגורה בבית המכשף.

יום – יומיים לאחר מכן,
מזריק המכשף לקורבן
תערובת המכונה "מלפפון זומבי".
התערובת מחייה את האיש,
שלמעשה כל הזמן היה רק משותק,
וזוכר אפילו את קבורתו שלו.
החומר מוחדר לקורבן בתדירות קבועה,
ושומר אותו במצב של ערפול הזייתי,
אשר הכרחי עבור מטרתו הסופית של המכשף:
להפוך אותו לעבד צייתן.

העבד לא יכול לצאת ממצבו
גם במשך שנים,
אלא אם כן
מתרחש אחד מהשלושה:
המכשף משחרר אותו מרצונו,
המכשף מת,
או שהקורבן אוכל מלח.
המלח סותר זמנית את השפעת התערובת,
אבל אז יש לעבד חלון הזדמנויות,
ועליו להרוג את המכשף מייד.

אתנו-ביולוגים שבדקו את התופעה,
מייחסים את השפעתה על הקורבן
לשילוב של החומר הכימי עם ההיבטים הפסיכולוגיים,
הנובעים מאמונתם הדתית של בני האיטי,
שהיא שילוב של הנצרות עם פרקטיקות פגאניות,
כמו הוודו שמקורותיו המערב-אפריקאים,
הם בני 6000 שנים לפחות.

האמונה החשובה בהקשר זה,
היא החלוקה בין גוף לנפש,
ולמעשה המילה "זומבי",
מקורה באחת משפות הקונגו,
ופירושה: "רוח של איש מת".

אבל אני הייתי רוצה להציע כאן
שיטה עוצמתית הרבה יותר לניהול אנשים,
למי שחש לא בנוח עם דרכי הוודו.

השפה.

מחקר פנימי בדק
את בוגרי הישיבות הגבוהות
של הציונות הדתית בישראל,
ומה קורה להם,
בגיל 25 בערך,
כשהם מתחילים ללמוד באקדמיה.

מסתבר שהמרכיב אשר משפיע עליהם במיוחד,
הוא השפה האינדיבידואלית שהאקדמיה דוברת:
איש איש לעצמו,
מול התואר שלו,
הישגיו,
ומסלול חייו הייחודי.
השפה הזאת הפוכה
מהשפה שהם חוו עד האוניברסיטה,
שהייתה הרבה יותר קולקטיביסטית,
שפה של ביחד,
ושל משימה ויעוד משותפים.

לעיתים אני מלמד מנהלי ארגונים וקהילות כיצד לייצר לכידות,
בין השאר דרך בניית שפה משותפת,
ואנחנו ממש ממציאים מילים וכינויים.

העיסוק הזה,
הביא אותי לאחרונה,
למיזם שעוסק בתופעת הקיטוב,
לדוגמא בין ימין ושמאל,
שהרשתות החברתיות בעולם העצימו מאוד.

המסקנה שלי,
היא שהשפה הרבה יותר מורכבת,
והרבה יותר מתעתעת,
ממה שנדמה לנו,
ורק בשל הקוד האתי,
לא אספר כאן על אנשים
המוכרים לכולנו,
אנשים משכילים מאוד,
אשר משוכנעים לחלוטין,
שהם לא יוצרים קיטוב,
ולמעשה,
האמת הפוכה לחלוטין.

אני עצמי לומד עכשיו
את שפת הקיטוב,
ובכל פעם אני נזכר
בכך שאנו כלל לא יודעים,
מאין הבליחה השפה האנושית.
ברור לנו שהיא שילוב
של קולות מעולם החי,
עם מחוות גופניות,
אבל מקורה,
נבלע בעלטת ראשיתו של המין האנושי.

הסופר הצבעוני ויליאם בורוז,
כינה את השפה:
"וירוס מהחלל החיצון"
כדאי להתעמק בזה לרגע,
ולזכור שגבולות השפה
הם גבולות המציאות.

כחוקר תרבות,
שהיא שפה בפני עצמה,
אני ממליץ לכל אדם,
לרכוש ידע עמוק יותר של השפה.
לא לחינם אומרים
שתפילות או לחשים,
תלויים מאוד בהגייה המדויקת שלהם,
וגם אם נדמה לנו שיש לנו את הרצפט,
לדרך הדיבור,
הרי שאנחנו רחוקים מאוד מיצירת התבשיל,
ומי שילמד ויתרגל,
יגלה שהפוטנציאל של השפה,
בעיצוב המציאות,
הוא בלתי נתפס,
ואז אולי גם יבין,
כמה אנו נשלטים על ידי המאסטרים,
בלי שנרגיש.

 

נכתב על ידי תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי

תמיר ליאון הרצאות
פיתוח חוסן ארגוני – MRIO

Intel
contact
GET IN TOUCH