מערכת החינוך בישראל פועלת בתוך מציאות שלא נראתה כמוה: לאחר הקורונה, אירועי 7 באוקטובר, עלייה ברמות חרדה ודיכאון בקרב ילדים ובני נוער ושלטון כמעט מוחלט של המסך כמרחב חברתי, רגשי ותרבותי – בתי הספר והצוותים החינוכיים הם קו החזית של בניית חוסן, זהות וקהילה.
בעידן של שינויים מואצים, עומס, שחיקה ופערים בין־דוריים החינוך איננו כבר רק הוראה. הוא בניית קהילה, טיפוח שייכות, חוסן רגשי, והובלת ילדים ונוער בתוך חוסר הוודאות.
הרצאותיו של האנתרופולוג היישומי תמיר ליאון, מבוססות על מחקר שטח בן 25 שנה, מציעות מבט רענן, מעמיק ומעשי על תפקיד אנשי ונשות החינוך בעידן החדש.
מתאים במיוחד ל: מנהלי ומנהלות בתי ספר | צוותי הנהלה | מחנכים ומורים | רכזים פדגוגיים וחברתיים | יועצות חינוכיות | אנשי טיפול | מדריכים במסגרות פורמליות ובלתי־פורמליות | צוותי הוראה צעירים (דור האלפא) ובעיקר לכל מי שמבין שחינוך אינו רק הוראה – אלא בניית שייכות, חוסן ותקווה בתוך עולם משתנה.
כל ההרצאות מאושרות גפן. קישורים מעודכנים בגוף ההרצאות.
בית ספר כקהילה שבטית – הבסיס לחוסן ושייכות (קישור לתכנית גפן 40512)
למי מתאימה ההרצאה?
מנהלי בתי ספר | מחנכים ומחנכות | יועצות חינוכיות | רכזים פדגוגיים וחברתיים | מדריכים ורכזי חינוך ברשויות
על ההרצאה
כי היום, יותר מאי פעם, בית הספר נדרש להיות לא רק מקום של למידה אלא מקום של שייכות. האירועים המטלטלים של השנים האחרונות – הקורונה, ה-7 באוקטובר, עליית החרדה והבדידות וההשפעה החברתית של המסכים חשפו מציאות ברורה: תלמיד לא יכול ללמוד אם הוא לא מרגיש שייך ומורה לא יכול להוביל – אם הוא לא מרגיש חלק מצוות.
בהרצאה סוחפת ומבוססת שטח, האנתרופולוג היישומי תמיר ליאון מציג את 'המדע של הביחד' ומעניק למנהלים, למחנכים וליועצים שפה וכלי פעולה ברורים לבניית בית ספר כקהילה בטוחה, מחוברת ולכידה. לא מדובר בסיסמאות על 'אווירה טובה' אלא במודל אנתרופולוגי ברור הניתן ליישום: איך בונים טקסים, הרגלים, שפה משותפת ומדדים שמחזקים שייכות ומונעים שחיקה במרחב הבית ספרי.
במערכת שחווה תחלופה, עייפות ומאבק תמידי על נוכחות ומשמעות – זו לא עוד הרצאה השראתית. זו תשתית של חוסן קהילתי שמחזירה לבית הספר את מה שתלמידים ומורים הכי צריכים שזה מקום להרגיש חלק ממנו.
מה בהרצאה?
מהי לכידות בית ספרית ולמה היא מפתח לשייכות, חוסן ולמידה? כיצד חוויית שייכות יכולה להפחית התנהגויות סיכוניות ולהגביר מחוברות לימודית? איך בונים תרבות ארגונית מלוכדת שמזמינה לרצות להיות חלק? מהם 9 הפרמטרים האנתרופולוגיים לתרבות של לכידות וכיצד הם באים לידי ביטוי בבית הספר? איך מודדים את רמת הלכידות הבית־ספרית בפועל? Case Study חינוכי – איך שינוי קטן בלכידות יצר קפיצה בתחושת שייכות, משמעות, שיתוף פעולה, אמון בהנהלה ובתקשורת של צוות מורים? ועוד
הרצאה לצוותי חינוך על אמון, השפעה והובלה חוצת דורות (קישור לתכנית גפן 40513)
במערכת שבה השחיקה גבוהה, האמון נשחק והדור משתנה – הרצאה זו הופכת להיות לא מותרות, אלא כלי עבודה מקצועי והכרחי להנהגה חינוכית שמבקשת להשפיע באמת. ההרצאה מעניקה לשדה החינוכי שפה חדשה של הנהגה, שפה שמבינה את השטח התרבותי של הדור הצעיר, יודעת לזהות מה שוברת האמון במערכת ובעיקר מה מחזיר אותו.
למי מתאימה ההרצאה?
מנהלים חינוכיים | מחנכים ומחנכות | רכזים פדגוגיים וחברתיים | מובילי קהילות למידה | יועצים ומדריכים במערכת החינוך ובעיקר לכל מי שמוביל אנשים ורוצה להשפיע באמת
על ההרצאה
אנחנו חיים בתקופה שבה האמון בסמכות נשחק – אצל תלמידים, הורים וגם צוותי הוראה. זה לא רק עניין של דור ה-Z והאלפא, זהו תהליך היסטורי עמוק, שהתגבר עם כניסת המדיה, הרשתות החברתיות, הקורונה ותחושת חוסר הוודאות שגברה לאחר אירועי 7 באוקטובר.
במציאות כזו, סמכות פורמלית כבר לא מספיקה. מנהלים ומורים שלא מסתמכים רק על תפקיד אלא על נוכחות, אותנטיות ויכולת ליצור קשר אמיתי הם אלו שמצליחים להוביל שינוי.
בהרצאה חדה, מרתקת ופרקטית, מציג האנתרופולוג היישומי תמיר ליאון: מהו משבר האמון העולמי ואיך הוא נראה בתוך בתי הספר? למה תלמידים לא "קונים" יותר היררכיה – ומה הם כן מחפשים במנהיג? מהם הסיגנלים התרבותיים שמייצרים אמון והשפעה – בלי להרים את הקול? ואיך נראית מנהיגות חינוכית חוצת דורות שמבינה תרבות, מדברת אנושיות ויוצרת לכידות?
חוסן חינוכי בעולם משתנה – לחזק את הכוחות מבפנים (קישור לתכנית בגפן 40515)
כי המערכת לא יכולה לחכות. מורים ותלמידים מתמודדים במקביל עם טראומה לאומית (7.10), השפעות קורונה שלא נעלמו, מציאות דיגיטלית אינסופית ושחיקה רגשית.
בתי ספר לא יכולים להיות רק מערכת שמלמדת חומר – הם חייבים להיות מערכת שמחזיקה את הנפש. אם לא בונים חוסן מהיסוד אז לא תהיה למידה, לא מוטיבציה ולא תחושת משמעות.
למי מתאימה ההרצאה?
צוותי הוראה | רכזים חברתיים | יועצים חינוכיים | פסיכולוגים ויועצות | מדריכי נוער וקהילה | כל מי שעובד עם ילדים ובני נוער ורוצה לחזק אותם באמת
על ההרצאה
העשור האחרון, הקורונה, אירועי ה־7 באוקטובר והחיים בתוך מסכים, חשף תופעה עמוקה: החוסן של תלמידים ואנשי חינוך נשחק. פחות יכולת להתמודד עם תסכול, יותר חרדה ובדידות, פחות יכולת להתרכז, להשתייך ולהאמין ביכולת האישית.
הדור הצעיר חי בעולם שבו: מסך מחליף מפגש, רשת מחליפה שבט, ודימוי מחליף זהות. הם מחוברים אבל לרוב לבד.
מזווית ראייה אנתרופולוגית, בהרצאה חדה, בהירה ופרקטית מציג תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי את הגורמים שמחלישים ומחזקים חוסן? מה תפקידו של בית הספר כמקום של תמיכה נפשית וחברתית לא רק מקום שמלמד חומר למבחן? אלו תהליכים אפשר להטמיע בכיתה, בצוות או בשכבה כדי להפוך חוסן מ'טייטל' ליכולת אמיתית של ילדים ומורים כאחד.
מה בהרצאה?
מהם מקורות החוסן ומה שוחק אותו אצל תלמידים ומבוגרים? אילו פעולות קטנות בשגרה מחזקות עמידות, שייכות ומוטיבציה? מה ההבדל בין 'לתמוך בילד' לבין 'לבנות לו חוסן'? איך יוצרים תרבות חינוכית שמחזיקה את כולם גם ברגעי לחץ, כישלון או משבר? אינטליגנציה חברתית, אמפתיה וגבולות – איך מלמדים אותם הלכה למעשה?
דורות חדשים, אתגרים חדשים – מערכת החינוך בעידן משתנה (קישור לתכנית גפן 40516)
כי התלמידים של היום לא משתנים הם כבר השתנו והשאלה האמיתית היא – האם מערכת החינוך משתנה יחד איתם?
למי מתאימה ההרצאה?
מנהלי בתי ספר | צוותי הוראה | רכזים חברתיים ופדגוגיים | יועצים חינוכיים | מדריכי נוער | מורי דור האלפא | אנשי חינוך פורמלי ובלתי־פורמלי | כל מי שמחנך דור שלא דומה לשום דבר שהכרנו.
על ההרצאה
העולם שבו גדלים הילדים של היום לא דומה לעולם שבו גדלנו אנחנו. תוך עשור אחד, ובעיקר מאז הקורונה, השתנו כללי המשחק – המסכים הפכו לסביבה תרבותית, הידע פתוח ומיידי, הגבולות בין בית־ספר, בית ורשת מיטשטשים והמשמעות כבר לא ניתנת מבחוץ אלא מבפנים.
דור ה־Z ודור האלפא מביאים איתם שפה אחרת, קצב אחר, צרכים רגשיים חדשים וחיפוש עמוק אחרי שייכות, אותנטיות ותכלית. האם מערכת החינוך נשארה מאחור או שהיא יודעת להתאים את עצמה?
מה בהרצאה
מנקודת מבט אנתרופולוגית ובהרצאה סוחפת ומעשירה משרטט האנתרופולוג היישומי תמיר ליאון, מי הם באמת דור ה־Z ודור האלפא? איך הם חושבים, לומדים ומתקשרים? אילו תהליכים חברתיים וטכנולוגיים מעצבים את עולמם (רשתות, בינה מלאכותית, בדידות, חיפוש משמעות)? מה קורה בשוק העבודה ואילו כישורים צריך להקנות כבר בבית הספר (גמישות, חוסן, שיתוף פעולה, חשיבה ביקורתית)? למה סמכות ישנה כבר לא עובדת – ומהי מנהיגות חינוכית שמצליחה לחבר את הדור החדש? ומהו תפקידה החדש של מערכת החינוך בעולם שבו הידע לא נמצא רק בכיתה?
דור ה-Z סיכונים, סיכויים ומה שביניהם (קישור לתכנית גפן 40517)
כי אי אפשר לחנך דור אם לא באמת מבינים אותו.
הרצאה שמחזקת את תחושת הייעוד ומזכירה למה נוכחות של מבוגר אחד משמעותי יכולה לשנות חיים של נער או נערה
למי מתאימה ההרצאה?
צוותי הוראה | רכזים חברתיים | יועצים חינוכיים | מדריכי נוער | כל מי שעובד עם הדור הצעיר ומעוניין להבין את עולמו החברתי.
על ההרצאה
מה קורה כשבית הספר נגמר והחיים האמיתיים של בני הנוער מתחילים? עולמם של בני הנוער כבר לא נמצא רק בכיתה אלא בין רשתות, חבורות, מרחבים דיגיטליים ושעות לילה מאוחרות.
הזמן הפנוי שלהם הפך לזירת עיצוב זהות, שייכות, אהבה, סיכון וגם חוסן. האם אנחנו כמבוגרים יודעים לקרוא את השטח הזה? ואיך אפשר להיות משמעותיים גם כשאנחנו לא שם?
תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי שחוקר 25 שנה את תרבות הנוער בישראל, מציג בהרצאה זו נקודת מבט אנתרופולוגית חדה, מחוברת לשטח ולא שיפוטית על בני הנוער של היום: מה מניע אותם, מה מפחיד אותם, מה נותן להם כוח ומה מסכן אותם.
מה בהרצאה?
מהי תרבות הפנאי של בני הנוער בישראל 2025, ומה השתנה? אילו סיכונים מתרחשים מתחת לרדאר ואילו ערכים דווקא מתחזקים? מהם הקודים הסמויים: שפה, סמלים, רשתות, סטטוסים והמסרים שביניהם? מה יכול בית הספר לעשות כשמרחב ההשפעה נמצא דווקא מחוץ לשעות הלימודים? איך יוצרים מעורבות חינוכית שממשיכה גם אחרי הצלצול? ועוד
ההשפעות של העולם הדיגיטלי על בני נוער – מה עושים עם זה בבית הספר? (קישור לתכנית גפן 40520)
בעולם שבו המסך הוא לא רק כלי אלא מרחב חיים, בית הספר לא יכול להרשות לעצמו להישאר מחוץ לתמונה.
זו הזדמנות לקבל שפה, פרקטיקה ויכולת לחנך מתוך חיבור ולא מתוך מאבק או ריחוק.
למי מתאימה ההרצאה?
מנהלים ומנהלות בתי ספר | מחנכים ומחנכות | רכזים חברתיים | יועצות חינוכיות | מדריכי נוער | צוותי טיפול | כל מי שעובד עם תלמידים ומתמודד עם מציאות של מסכים בכל רגע ובכל שיעור
על ההרצאה
המסך כבר לא 'עוד גורם מפריע בכיתה'. הוא הפך לסביבה התרבותית שבתוכה תלמידים חושבים, מרגישים, יוצרים זהות ומנהלים קשרים. הם חיים בעולם של טיקטוק, ווצאפ, נטפליקס, משחקי רשת, דופמין מיידי והשוואות בלתי נגמרות ויחד עם זאת, הם גם יותר בודדים, חרדים, מתקשים להתרכז וחווים ירידה בחוסן האישי.
בהרצאה בהירה מציג תמיר ליאון אנתרופולוג יישומי החוקר בני נוער ותרבות דיגיטלית למעלה מ־25 שנה, זווית ראיה אנתרופולוגית על מה באמת קורה לנפש, למוח וליחסים החברתיים של תלמידים בעולם דיגיטלי, ואיך בית הספר יכול להפוך ממקום שמנסה 'לכבות מסכים' למקום שמלמד איך לחיות איתם נכון.
מה בהרצאה?
איך המסכים משפיעים על מוח מתבגר? (קשב, וויסות רגשי, דופמין, שינה), חוסן אישי בעולם של לייקים, השוואות ותרבות וירטואלית, בדידות וחרדה בעידן הכי 'מחובר', איך נראים יחסים חברתיים דרך מסך ומה קורה כשזה מגיע לכיתה? דימוי עצמי, רשתות, גופניות ומיניות – מה שלא תמיד רואים בבית הספר, על תפקיד המורה החדש כמתווך מציאות דיגיטלית ועוד
הרצאה הכרחית לכל צוות חינוכי שמתמודד עם נוכחות גבוהה של מסכים ועם נוכחות הולכת ופוחתת של קשב, ריכוז וחיבור.
