מערכת החינוך בישראל נמצאת בתקופה מורכבת מאי־פעם.
הקורונה ערערה שגרות, אירועי ה־7 באוקטובר פצעו את המציאות הרגשית והחברתית והמסכים הפכו לחלק מרכזי בעיצוב הזהות של תלמידים ולעיתים גם למקור של חרדה, השוואה ובדידות.
בתוך עולם של עומס רגשי, פערים בין־דוריים, שחיקה במערכת והיחלשות תחושת השייכות, בית הספר כבר אינו רק מקום ללמידה.
הוא מרחב שמחויב לבנות חוסן, קהילה, משמעות ותקווה.
כבר למעלה מ־25 שנה אני חוקר בני נוער, מערכות חינוך וקהילות דרך תצפיות שטח, מפגשים ושיחות עם אלפי תלמידים, הורים ואנשי חינוך. אני מנסה להבין מה באמת עובר על הדורות הצעירים ומה מאפשר להם להתחבר, לצמוח ולהרגיש שייכים. גם בתוך מציאות מורכבת.
ההרצאות שלי מבוססות על העבודה הזו. הן משלבות הבנה אנושית עמוקה, שפה בגובה העיניים, סיפורים מהשטח וכלים פרקטיים שניתן ליישם מיידית. בכיתה, בבית ובקהילה.
זה לא רק ידע. זו חוויה.
מפגש שמצליח לגעת, להסביר, לפתח שיח ובעיקר להישאר עם המשתתפים הרבה אחרי שהוא מסתיים.
ההרצאות מותאמות לגיל, לשכבה ולזהות הקהל, תלמידים, אנשי חינוך או הורים, ומבוססות על מתודולוגיה אנתרופולוגית יישומית שפיתחתי לאורך השנים, המחברת בין מחקר עדכני לבין מציאות יומיומית.
במהלך ההרצאות אני משלב דוגמאות עדכניות, שפה שמדברת אל הדור הצעיר ויוצר מרחב שמאפשר שיח המשך אמיתי ומשמעותי. כזה שלא נגמר באולם.
כל ההרצאות מאושרות גפ״ן.
בית ספר כקהילה שבטית, שייכות, אמון והובלה במציאות חינוכית חדשה, איך מחזירים עומק, קשר ומשמעות לבית הספר
כלים להורות בעולם של חרדות, מסכים, עצמאות ותחושת אי־ודאות. חיבור בין בית, תנועה ובית ספר.
חוסן אישי, משמעות, דחיית סיפוקים, הבנת העתיד, התמודדות עם מסכים, זהות ושייכות
