העתיד כבר כאן – על חוסן, שייכות ונוכחות מדריך בעולם משתנה
דור החניכים של היום אינו דומה לדורות שקדמו לו. הוא חי בו־זמנית בין המסך למדורת השבט, בין צורך עמוק במשמעות לבין רצון בסיפוק מיידי. הוא מדבר שפה חדשה על שייכות, הצלחה, חברות וזהות.
המסכים, השלכות הקורונה והטראומה של 7 באוקטובר חיזקו את הצורך של ילדים ובני נוער במסגרת קבוצתית שמעניקה ביטחון ומשמעות. אבל שייכות אינה נוצרת מעצמה ומדריך ללא כלים רגשיים שוחק מהר.
בהרצאה סוחפת ומעשירה מתרגם תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי החוקר למעלה מ- 25 שנה את תרבות הנוער בישראל (בשטח, במדורות, בטיקטוק, במגרשי הספורט, בבית הספר ועוד), אלפי שעות של מחקר איכותני לצד מחקרים עדכניים לשפה יישומית, לכלים פרקטיים – איך מחזיקים קבוצה לאורך זמן? איך יוצרים שייכות אמיתית ולא רק נוכחות? איך מחזקים חניכים שחווים חרדה, מסכים או טראומה בלי להפוך למטפלים? ואיך מדריכים עצמם נשארים מלאי אמונה ולא נשחקים בדרך?
למי מתאימה ההרצאה?
מדריכים ומדריכות | רכזי שבטים וסניפים | ש"ש ומובילי הדרכה | מד"צים בכירים | אנשי חינוך בלתי פורמלי | כל מי שמוביל חניכים ורוצה להשפיע באמת מבפנים
על ההרצאה
החניכים שלכם, תלמידי כיתות ד'-יב', צמאים למקום בטוח, לקבוצה ששומרת עליהם ולמדריך שלא רק מדבר על ערכים, אלא מצליח להיות נוכח ולהחזיק אותם באמת.
בהרצאה מבוססת מתודולוגיה אנתרופולוגית יישומית, משרטט תמיר את 'מהו חוסן אצל בני נוער', איך מזהים אותו, איך מפתחים אותו בתוך קבוצה ואיך מדריך או מדריכה יכולים להיות עוגן של כוח ולא רק 'עוד מבוגר אחראי'.
מדריך שמבין את השטח, את התרבות של הדור ואת מה שמפעיל חניכים מבפנים מצליח לא רק להחזיק מעמד, אלא להחזיק קבוצה. כי חוסן לא נבנה רק בטיפול או בשיחה אישית, אלא גם בשבט, בסמל שעל החולצה, בתחושת האחריות ובמבט של מדריך שאומר: 'אני רואה אותך, ואני מאמין בך'.
