מערכת החינוך בישראל נמצאת בתקופה מורכבת מאי-פעם.
הקורונה ערערה שגרות, 7 באוקטובר פצע את המציאות הרגשית והחברתית והמסכים הפכו כבר מזמן לחלק מרכזי בעיצוב הזהות של תלמידים ולפעמים גם למקור של חרדה, השוואה ובדידות.
בתוך עולם של עומס רגשי, פערים בין־דוריים, שחיקה במערכת והחלשות תחושת השייכות בית הספר כבר אינו רק מקום ללמידה. הוא מרחב שמחויב לבנות חוסן, קהילה, משמעות ותקווה.
הרצאותיו של תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי וחוקר תרבויות נוער מזה מעל 25 שנה, מבוססות על תצפיות שטח ועומק ושיחות עם אלפי ילדים, בני נוער, הורים, אנשי חינוך והנהגה ומשלבות הבנה אנושית עמוקה, שפה בגובה העיניים וכלים מעשיים ליישום מיידי.
השילוב בין מחקר, סיפור אנושי וכלים מעשיים יוצר חוויה שמצליחה לגעת, להסביר ובעיקר להישאר עם המשתתפים הרבה אחרי שההרצאה מסתיימת.
בית ספר כקהילה שבטית, שייכות, אמון והובלה במציאות חינוכית חדשה, איך מחזירים עומק, קשר ומשמעות לבית הספר
כלים להורות בעולם של חרדות, מסכים, עצמאות ותחושת אי־ודאות. חיבור בין בית, תנועה ובית ספר.
חוסן אישי, משמעות, דחיית סיפוקים, הבנת העתיד, התמודדות עם מסכים, זהות ושייכות
