בעידן של שינוי תרבותי, טכנולוגי וחברתי מואץ הרשויות המקומיות כבר אינן רק גוף מנהל. הן הפכו לבית של הקהילה, לעוגן של שייכות, לחוסן ולהזדמנות.
הקורונה חשפה עד כמה הרשויות הן קו החזית האמיתי של החברה הישראלית שם קמו מרכזי סיוע, מערכות תמיכה וקהילות מתגייסות. אירועי 7 באוקטובר העמיקו עוד יותר את תחושת השליחות לצד משבר אמון, טראומה קהילתית ושאלות על אחריות, הנהגה ומרקם חברתי ובתוך כל זה, המסכים והעולם הדיגיטלי משנים את הדרך שבה תושבים מרגישים, צורכים מידע, מתחברים או מתנתקים מהקהילה ומהרשות.
תמיר ליאון הוא אנתרופולוג יישומי, החוקר מעל 25 שנה את החברה הישראלית מבפנים בכיכרות העיר, במתנ"סים, בבתי הספר, ברשתות החברתיות ובשגרה של קהילות מכל סוג. בהרצאותיו, מייצר תמיר חיבור הוליסטי בין אנשים למערכות, בין תושבים להנהגה, בין דור צעיר לדור ותיק, בין חוסן קהילתי לפרקטיקה מוניציפלית ובמילים אחרות, איך בונים רשות מקומית שיש בה שייכות, זהות, תקווה ומוכנות להתמודד עם משברים?
למי ההרצאות מיועדות?
ראשי רשויות, מנכ"לים ומנהלי אגפים
מנהלי אגפי חינוך, רווחה, נוער, תרבות וקהילה
מנהלי בתי ספר, רכזים, יועצות ומדריכי נוער קהילתי
עובדים סוציאליים, מחלקות קהילה, מתנ"סים ועמותות מקומיות
הורים לילדים בכל גיל – מהגן ועד לסיום התיכון
כי שינוי חברתי מתחיל מהשכונה, לא מהכנסת, כי מערכת חינוך לא עומדת לבד אלא היא חלק מרקמה של קהילה, הורים, תרבות ופערים, כי חוסן קהילתי נבנה לפני משבר ולא אחריו, כי הורים, צוותים וראשי מערכת צריכים לדבר באותה שפה ובעיקר כי הדור הצעיר לא מחכה הוא כבר משתנה.
על מנהיגות אנושית, קבלת החלטות בשטח מורכב, וחיזוק קהילה מבפנים. מבט חד ומפוקח לצד כלים פרקטיים ליישום מיידי בתוך הארגון העירוני והקהילה
כי כדי לשרת קהילה, צריך קודם כל לחזק את האנשים שבחזית
הבנה עמוקה של עולמם של ילדים ובני נוער בעידן של מסכים, קורונה, 7 באוקטובר לצד כלים פרקטיים להורות שמחזקת באמת. מיועד גם לסבים-סבתות ואנשי קהילה
