העמותות הן הלב הפועם של החברה האזרחית.
הן נוגעות בחינוך, נוער, קהילה, רווחה, תרבות, זכויות ותקווה ופועלות מתוך אמונה שאפשר לשנות מציאות.
העמותות פועלות לא לשם רווח, אלא מתוך ערכים, אחריות חברתית ותיקון עולם. הן אלו שעובדות עם אוכלוסיות מוחלשות, מחנכות לדמוקרטיה, מובילות התנדבות, בונות קהילה ומחזיקות את מה שלפעמים נשמט בין המערכות הפורמליות.
אבל מי שמוביל עמותה או עובד בה לא חי באוויר של השראה. הוא חי בשטח: בין תקציבים מוגבלים לבירוקרטיה, בין שחיקת צוותים למתנדבים שבאים והולכים, בין דור צעיר שצורך עולם דרך מסך לבין אחריות מוסרית עמוקה לחברה הישראלית.
לכן, עמותות לא צריכות עוד הרצאת העשרה אלא כלים לאיך עושים את זה באמת.
כי מי שמוביל עמותה מוביל אנשים, ולא רק פרויקטים, כי מי שמחנך לנוער, קהילה או שינוי חייב להבין את השטח התרבותי והחברתי שבו הוא פועל, כי שליחות בלי כלים הופכת לשחיקה וקהילה בלי הבנה מתפרקת, כי עמותה היא לא רק גוף שעושה טוב היא חלק ממבנה החברה בישראל, ולכן היא חייבת לדעת לפעול מתוך חיבור, משמעות ויכולת להחזיק אנשים לאורך זמן.
ובדיוק במקום הזה נכנסות ההרצאות של תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי החוקר למעלה מ- 25 שנה תרבות נוער, קהילות, חוסן ומנהיגות. בהרצאותיו מציג תמיר נקודת מבט אנתרופולוגית בשילוב מחקר איכותני, תובנות אנושיות וכלים פרקטיים על איך עושים את זה באמת:
איך שומרים על מוטיבציה, מנווטים בין ביורוקרטיה לשליחות, מחזקים זהות ארגונית ויוצרים הנהגה שמחברת בין עובדים, מתנדבים וקהילה
איך בונים קשר עם חניכים/קהילה, שומרים על אמפתיה בלי להישרף ויוצרים תחושת שליחות ולא רק 'עוד תפקיד'
